ספר נשים: הלכות אישות, פרק ד
טו) המקדש גויה או שפחה כנענית, אינן קידושין, אלא הרי היא אחר קידושין כמו שהיתה קודם הקידושין. וכן גוי ועבד כנעני שקדשו בת ישראל, אין קידושיהן קידושין. ישראל מומר שקידש אשה, אף על פי שהוא עובד עבודת כוכבים ומזלות ברצונו, הרי אלו קידושין גמורין, וצריכה גט ממנו:
טז) המקדש אשה שחצייה שפחה כנענית וחצייה בת חורין, וכגון שהיתה שייכת לשני בני אדם ואחד מהם הוציאה לחירות, אינה מקודשת קידושין גמורין עד שתשתחרר לגמרי, וכיון שנשתחררה גמרו קידושיה וחלו על כולה, כקידושי קטנה שגדלה, ואינו צריך לקדשה קידושין אחרים. אבל אם בא אדם אחר וקידשה אחר שנשתחררה, הרי זו ספק קידושין לשניהם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
