ספר נשים: הלכות אישות, פרק ז
יט) איש ואשה שהיו עסוקין בדיבורים בדברי אירוסין, הוא אומר 'במאה דינרים אקדש אותך', והיא אומרת 'איני מתקדשת לך אלא במאתים', והלך זה לביתו וזו לביתה, ואחר כך תבעו זה את זה, וקדשו סתם, אם האיש תבע את האשה, יעשו דברי האשה ויתן לה מאתים. ואם האשה תבעה את האיש, יעשו דברי האיש, ודי בכך שיתן לה מאה.
כ) העושה שליח לקדש לו אשה, והלך השליח וקדשה על תנאי, אינה מקודשת. וכן אם אמר לו לקדשה על תנאי, והלך וקדשה סתם, או שקידשה על תנאי אחר, או ששינה את התנאי, אינה מקודשת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
