ספר נשים: הלכות אישות, פרק ז
יז) האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי במאה דינרין', ונתן לה אפילו דינר אחד, הרי זו מקודשת משלקחה הדינר, והוא (-ובתנאי) שישלים לה את השאר, שהרי זה כמי שאמר 'הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שאשלים ליך מאה דינרים', ונתן לה את הדינר, שהיא מקודשת לו מעכשיו. במה דברים אמורים, כשאמר לה 'במאה דינרים' סתם, אבל אם פירש ואמר לה 'הרי את מקודשת לי במאה דינרין אלו', והתחיל למנות את הדינרים לתוך ידה, אינה מקודשת עד שישלים (לה מאה), ואפילו בדינר האחרון שניהם יכולים לחזור זה בזה. וכן אם נמצא מנה (-מאה) חסר דינר, או נמצא מהן דינר נחשת, אינה מקודשת. נמצא בהם דינר רע, אם יכולה להוציאו על ידי הדחק, יחליפנו. ואם לאו, שאינו יוצא אפילו על ידי הדחק, אינה מקודשת:
יח) אמר לה 'הרי את מקודשת לי בבגדים אלו שהן שוין חמשים דינרים', והיו אלו בגדים של משי וכיוצא בהן שהאשה מתאווה להן, אם היו שוין חמשים הרי זו מקודשת משעת לקיחה, ואינן צריכין שומא בשוק ורק אחר כך תהיה מקודשת כדי שתסמוך דעתה, אלא הואיל והן שוין כמו שאמר לה, הרי זו מקודשת משעה ראשונה, אף שעדיין לא התברר לה באותה שעה שאכן זהו שוויים, ואם אינן שוין כך, אינה מקודשת:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
