ספר נשים: הלכות אישות, פרק ז
ז) האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי בזה על מנת שאין בך מומין', ונמצא בה אחד מן המומין הפוסלין בנשים, אינה מקודשת. נמצא בה מום אחר חוץ מאותן המומין, אף על פי שאמר מקפיד אני אפילו על מום זה, הרי זו מקודשת. ומה הן המומין הפוסלין בנשים, כל המומין הפוסלין בכהנים לעבודה בבית המקדש פוסלין בנשים, ובהלכות ביאת המקדש יתבארו כל מומין של כהנים. ויותר עליהן מומים הנוהגים רק בנשים, ריח הרע, וזיעה, וריח הפה, וקול עבה, ודדין גסין מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד, ונשיכת כלב ונעשה המקום צלקת, ושומא שעל הפדחת אפילו היתה קטנה ביותר, ואפילו קרובה לשער ראשה, ואף על פי שאין בה שיער, וזו היא השומא שיתרה אשה על הכהנים. אבל אם היתה שומא שיש בה שיער בשאר הפנים, או שומא גדולה כאיסר, אף על פי שאין בה שיער, הרי זה מום בין בכהנים בין בנשים:
ח) המקדש אשה סתם, ללא תנאי, ונמצא בה אחד מן המומין הפוסלין בנשים, או נמצא עליה אחד משלשה נדרים האמורים לעיל, הרי זו מקודשת מספק. קידשה על מנת שאין עליה נדרים, והיו עליה נדרים, והלכה אצל חכם והתיר לה, כיון שהחכם עוקר את הנדר למפרע, הרי זו מקודשת:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
