ספר נשים: הלכות אישות, פרק ט
כו) יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני, שהתבאר שמחזיקים אותה כמקודשת לו, ובא אדם שני וקידשה בפנינו, בודקין על קידושי ראשון שהן ידועות לנו רק בקול שיצא על כך, אם באו עדים בראיה ברורה שהיא מקודשת לראשון, אין קידושי שני כלום. ואם לאו, שלא הובאו עדים המחזיקים את הקול שהתקדשה לראשון, מגרש ראשון שקידושיו ידועים לנו רק בקול שיצא על כך, ונושא השני, שקידושיו ודאי. ואם גירש השני, לא יכנוס הראשון, שמא יאמרו שהראשון החזיר גרושתו מן האירוסין אחר שנתארסה לאחר (ואף שלפי האמת אין הדבר כן, שהרי ממה נפשך, אם חלו קידושי הראשון הרי לא חלו קידושי וגירושי השני, ואם לא חלו קידושי הראשון הרי אינו בכלל מחזיר גרושתו, אך מכל מקום כיון שכך נראה הדבר, גזרו בזה איסור).
כז) יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני, ויצא קול אחר כמותו שהיא מקודשת לאחר, אחד כותב גט ואחד כונס, ורשאים לעשות כן בין ראשון בין אחרון, כלומר, או שיגרש הראשון ויכנוס השני, או שיגרש השני ויכנוס הראשון.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
