ספר נשים: הלכות אישות, פרק ט
כח) מקום שנהגו לשלח סבלונות (-מתנות מהחתן) לארוסה (-למקודשת) אחר שתתארס, קודם הנישואין, ובאו עדים שראו סבלונות שהובלו לה, חוששין לה שמא נתקדשה, וצריכה גט מספק, אף על פי שרוב אנשי העיר אין משלחין סבלונות אלא קודם האירוסין. ומקום שנהגו כולן לשלח סבלונות בתחלה ואחר כך מקדשין, וראו סבלונות, אין חוששין לה:
כט) הוחזק (-התקיים בבית דין) שטר כתובתה, אם דרך מקצת אנשי המקום שמקדשין ואחר כך כותבין, חוששין לה שמא התקדשה, ואף על פי שבדרך כלל אין שם סופר, אין אומרין שמא מפני הסופר שמצא הקדים וכתב לפני שקידשה, אלא מסתבר שנהג כמנהג המקום וקידשה ומחמת כן כתב לה כתובה. ואם דרך כל אנשי המקום שכותבין הכתובה קודם הקידושין, אין חוששין לה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
