ספר נשים: הלכות אישות, פרק יח
כג) אלמנה, שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה, אין לה מזונות, כיון שאנו חוששים שמא מחלה כתובתה, או מכרה או משכנה אותה, והפסידה בכך אף את מזונותיה, שאם מתנאי הכתובה. ואף על פי שלא טען יורש טענות אלו, טוענין אנו לו, ואומרים לה הביאי כתובתיך והשבעי וטלי מזונותיך, אלא אם אין דרכם לכתוב כתובה:
כד) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאה ואמרה מת בעלי, נאמנת, ולכן אם רצתה הרי היא ניזונת כדין כל האלמנות, ואם רצתה הרי היא נוטלת כתובתה. אך אם באה ממדינת הים ואמרה גרשני בעלי, אינה נאמנת, ומכל מקום ניזונת מנכסיו עד כדי דמי כתובתה, מכל פנים (-כיון שבכל מקרה סכום זה מגיע לה), שהרי אם עדיין היא אשתו יש לה מזונות מנכסיו, ואם גרשה כמו שאמרה יש לה דמי כתובה, שהרי שטר כתובתה בידה, לפיכך נוטלת מזונות עד כדי כתובתה והולכת לה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
