ספר נשים: הלכות אישות, פרק יח
כא) וכמה מנכסי הבעל מוכרין לצורך מזונות האשה, כדי לזון מהם ששה חדשים, לא יותר על זה, ומוכרין על מנת שיהיה הלוקח נותן לה מזון שלשים יום, וחוזרת ומוכרת פעם שניה לששה חדשים, וכן מוכרת והולכת לעולם, עד שישאר מן הנכסים כדי כתובתה, ואז גובה כתובתה מן השאר והולכת לה:
כב) אלמנה שפסקו לה בית דין מזונות, אין מחשבין עמה על מעשה ידיה, עד שיבאו היורשים ויתבעוה. אם מצאו לה מעשה ידיה, נוטלין אותו. ואם לאו, הולכין לדרכם. ואני אומר, שאם היו היורשים קטנים, בית דין מחשבין עמה, ופוסקין מעשה ידיה כדרך שפוסקין לה מזונות:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
