ספר נשים: הלכות אישות, פרק יח
יט) אלמנה שבאה לבית דין לתבוע מזונות, יש מי שהורה שפוסקין לה מזונות, ואין משביעין אותה, ואין ראוי לסמוך על הוראה זו, מפני שנתחלף לו (-למורה הוראה זו) הדבר באשה שהלך בעלה למדינת הים, ורבותי הורו שאין לה מזונות מבית דין עד שתשבע, שהרי זו באה להפרע מנכסי יתומים, וכל הנפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, ולזה דעתי נוטה, וכן ראוי לדון:
כ) אלמנה שבאה לבית דין לתבוע מזונות, משביעין אותה בתחלה, ומוכרין בלא הכרזה ונותנין לה מזונות, וכן יש לה למכור למזונות שלא בבית דין מומחין, אלא בשלשה אנשים נאמנים, בלא הכרזה. וכן אם מכרה למזונות בינה לבין עצמה שוה בשוה, מכרה קיים, וכשיבאו היורשין להשביע אותה, נשבעת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
