ספר נשים: הלכות אישות, פרק כד
כ) נשים שגנבו אותן לסטים, הרי הן כשבויות, שהן אנוסות ומותרות לבעליהן. ואם הניחום הלסטים לאותן נשים, והלכו הנשים ללסטים מעצמן, הרי אלו ברצון ואסורות לבעליהן. ודין השוגגת ודין הנאנסת אחד הוא, כיון שהשגגה, צד אונס יש בה, כיון שלא ידעה שיש בכך איסור.
כא) במה דברים אמורים, שהאנוסה והשוגגת מותרת לבעלה, בשהיה בעלה ישראל, אבל אשת כהן ששגגה או שנאנסה, אסורה לבעלה, שהרי נעשית 'זונה' מכל מקום, כיון שנבעלה למי שאסור עליה, והוא (-בעלה הכהן) אסור בזונה, כמו שיתבאר בהלכות איסורי ביאה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
