ספר נשים: הלכות אישות, פרק כ
ג) האב שמת והניח בת שעדיין לא נישאה, ועומדת עתה להנשא, אומדין דעתו של האב כמה היה בלבו ליתן לה לפרנסה, ונותנין לה. ומנין יודעין אומדן דעתו, מריעיו ומיודעיו, ומשאו ומתנו, וכבודו. וכן אם השיא בת אחת בחייו, ועתה עומדת להנשא בת אחרת, אומדין בה – לפי מה שנתן לבת שנישאה בחייו. ואם לא ידעו לו בית דין אומדן דעת, נותנין לה מנכסיו עישור (-עשירית) לפרנסתה:
ד) הניח האב בנות רבות, כל אחת מהן שתבא להנשא נותנין לה עישור הנכסים, ולבת שלאחריה נותנים עישור ממה ששיירה ראשונה, ושלאחריה עישור מה ששיירה שנייה, ונמצא שכל הקודמת להנשא, מקבלת יותר. ואם באו כולן להנשא כאחת, ראשונה נוטלת עישור, והשנייה עישור מה ששיירה ראשונה, והשלישית עישור מה ששיירה שנייה, וכן אפילו הן עשר, וחוזרות וחולקות כל העישורים בשוה, ונמצא שבאופן זה כל הבנות נוטלות חלק שוה. ובכל האופנים הללו, שאר הנכסים, מלבד העישורים שנטלו הבנות, שייכים לאחים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
