ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ז
ה) שליח שהביא גט ממקום למקום בחוץ לארץ, או מארץ ישראל לחוץ לארץ, או מחוץ לארץ לארץ ישראל, אם היה השליח עומד – נמצא באותו מקום בשעת כתיבת הגט וחתימתו, הרי זה אומר בפני שנים 'בפני נכתב ובפני נחתם' (כטעם שיבואר להלן (ה"ח)), ואחר כך יתן לה את הגט בפניהם, ותתגרש בו, ואף על פי שאין עדיו ידועין (-מוכרים) אצלנו, ואפילו היו שמות עדיו כשמות הגויים, אין חוששין להן.
ו) בא הבעל ועמד וערער על הגט שנמסר לאשתו, אין משגיחין בו, אלא מאמינים לשליח שהעיד שנכתב ונחתם בפניו כדין. לפיכך, אף הנשים שהתבאר לעיל ששונאות זו את זו, נאמנות להביא גט זה ולומר 'בפני נכתב ובפני נחתם', שהרי אין להן אפשרות לקלקלה בכך, שהרי גם אם יבוא הבעל ויכחיש את דברי השליח, לא נקבל את דבריו אלא תשאר בחזקת גרושה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
