א) המגרש את אשתו על תנאי, אם נתקיים התנאי, הרי זו מגורשת. ואם לא נתקיים התנאי, אינה מגורשת. וכבר בארנו בפרק ו' מהלכות אישות את משפטי התנאין כולם, ושם נתבאר שהמגרש על תנאי, כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים, לא בשעת נתינת הגט לידה, לפיכך יש לבעל אפשרות לבטל את הגט, או להוסיף על תנאו, או להתנות תנאי אחר, כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון, אף על פי שהגיע גט לידה. ואם מת הבעל, או אבד הגט, או נשרף, קודם שיתקיים התנאי, אינה מגורשת. ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי, ואם נשאת לא תצא, אלא אם כן לא נשאר בידה אפשרות או זמן לקיימו, שהרי בטל התנאי. ושם נתבאר שאם אמר לה הרי את מגורשת 'מעכשיו' או 'מהיום' על תנאי כך וכך, או שאמר לה הרי את מגורשת 'על מנת' כך וכך, כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה, לפיכך אינו יכול לבטל את הגט, ולא להוסיף על תנאו משהגיע גט לידה, אפילו שעדיין לא התקיים התנאי. ואם אבד או נשרף, אפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי, הרי זו מקיימת התנאי אחר מותו, והתברר עתה שכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה, ויש לה להנשא לכתחלה אף על פי שעדיין לא נתקיים התנאי, וסומכת על כך שתקיים את התנאי אחר כך ויהיה זה גט למפרע, ואין חוששין שמא לא יתקיים התנאי, הואיל והיה התנאי בלשון 'מעכשיו' או ב'על מנת'.
ב) כל המגרש את אשתו על תנאי, בין שאמר לשון מעכשיו, ובין שאמר אם יהיה ואם לא יהיה, הרי זה לא יתיחד עם אשתו כל זמן שלא נתקיים התנאי אלא בפני עד, ואפילו בפני עבד, ואפילו שפחה, חוץ משפחתה או בנה קטן, מפני שאינה בושה מלשמש בפניהם. והדבר ידוע שאם נתיחד עמה בפני שני עדים כאחד, אפילו נתקיים התנאי אחר כך הרי זו ספק מגורשת, כיון שאנו חוששים שמא בעלה, ובטל הגט בכך, כמו שיתבאר בהלכות אלו.
