ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יב
יט) באו שניהם כאחד, זה אומר מת וזה אומר לא מת, אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת, הרי זו לא תנשא, ואם נשאת, תצא, מפני שהיא ספק. ואם נשאת לעד עצמו שהעיד לה שמת בעלה, והיא אומרת ברי לי שמת, הרי זו לא תצא. באו שנים ואמרו לא מת, אף על פי שנשאת לעד שאמר שמת, והיא אומרת ברי שמת, מכל מקום תצא.
כ) במה דברים אמורים, בשהיה העד האחד שנשאת על פיו כמו השנים שבאו והכחישו אותו, כגון שנשאת על פי איש, ובאו שנים ואמרו לא מת, או שנשאת על פי אשה, או על פי עצמה, ובאו שתי נשים או שני פסולין של דבריהן ואמרו לא מת, אבל עד כשר אומר מת, ונשים רבות אומרות לא מת, או פסולין אומרים לא מת, הרי זה כמחצה על מחצה, ואם נשאת לאחד מעדיה והיא אומרת ודאי מת, הרי זו לא תצא.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
