ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יב
א) האשה שבאה לפנינו, ואין ידוע לנו אם היא נשואה או לא, ואמרה 'אשת איש הייתי, וגרושה אני', אף על פי שאין לה ראיה לגירושיה, נאמנת, לפי שהפה שאסר ואמר שהיא אשת איש, הוא הפה שהתיר ואמר שהתגרשה. אבל אם הוחזקה שהיא אשת איש, ובאה ואמרה גירשני בעלי, אינה נאמנת להתיר עצמה לשוק, אבל פסלה עצמה לכהונה לעולם, ולכן אם מת בעלה חוששין לדבריה, וחולצת, שמא שיקרה ובאמת לא התגרשה, ולא מתיבמת, שמא האמת כדבריה שהיתה גרושה, ואסורה ליבם.
ב) היו לה שני עדים שהיא גרושה, אף על פי שאין שם גט המוכיח זאת, הרי זו תנשא לכתחלה. הוציאה גט מתחת ידה, ואמרה גירשני בעלי בזה, הרי זו נאמנת ותנשא בו, אף על פי שאינו מקויים (-אין עדות על כך שחתימות העדים שבו אמיתיות), כמו שביארנו לעיל (פ"ז הכ"ד) שאין האשה חשודה לקלקל את עצמה בהבאת גט מזויף, ועוד, שהעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותם בבית דין, וכל זמן שאין שם ערעור אין חוששים שחתימותיהם מזויפות.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
