ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יג
כז) ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני, כך וכך צורתו, וכך היו סימניו, אך אינו מכירו בעצמו לדעת מי הוא, אין אומרין באומד הדעת על פי הסימנים שאמר שאדם פלוני הוא, עד שיעיד העד שהוא פלוני, ויכיר שמו ושם עירו. אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלונית ומת, מחפשין באותה העיר, אם לא יצא משם אלא הוא, תנשא אשתו.
כח) מצאו כתוב בשטר 'מת איש פלוני בן פלוני', או 'נהרג פלוני בן פלוני', ונודע שזה כתב של אדם מישראל, הרי זה תנשא אשתו, וכאילו העיד לפנינו בעצמו (ואף שבדרך כלל עדות מפי הכתב פסולה, בעדות זו הכשירו גם עדות מפי הכתב). וכן מי שנשתתק ואינו יכול לדבר, ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין ונמצאת דעתו מכוונת, וכתב לנו שמת פלוני בן פלוני, סומכין על כתיבתו, ותנשא אשתו. ואין בודקין עדי אשה בדרישה וחקירה, שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר, אלא להקל, משום התרת עגונה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
