ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יג
כט) אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה של אשת איש בעדות פסולה של אשה, או עבד, או שפחה, או גוי המסיח לפי תומו, ועד מפי עד, ומפי הכתב, ובלא דרישה וחקירה, כמו שבארנו, אלא הטעם לכך הוא כיון שלא הקפידה תורה על העדת שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בוריו אלא מפי העדים ובעדותן, כגון שהעידו שזה הרג את זה, או שזה הלוה את זה, אבל דבר שאפשר לעמוד על בריו שלא מפי העד הזה, ואין העד יכול להשמט ולתרץ את דבריו הראשונים אם יתברר שאין הדבר אמת, כגון זה שהעיד שמת פלוני, לא הקפידה תורה עליו, שדבר רחוק הוא שיעיד בו העד בשקר, לפיכך הקילו חכמים בדבר זה והאמינו בו אפילו עד אחד המעיד מפי שפחה ומן הכתב ובלא דרישה וחקירה, כדי שלא תשארנה בנות ישראל עגונות.
בריך רחמנא דסייען
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
