ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ו
יח) עשה שמעון מאמר (-קידושין דרבנן) ביבמתו אשת ראובן, ומת קודם שיכנוס אותה, והיתה לשמעון אשה נוספת, הרי לוי אחיו חולץ לצרתה, ולא מייבם, שאין המאמר קונה ביבמה קנין גמור כמו שבארנו, ולכן אין צרתה נפטרת לגמרי מן החליצה, ומאידך כיון שעשה בה מאמר הרי היא נחשבת קצת כצרת ערוה, ואינו יכול לייבמה:
יט) אשה שזינתה תחת בעלה ברצון ובעדים, ובכך נאסרה עליו, ומת קודם שיגרשנה, ונפלה לפני יבם, הרי היא פטורה מן החליצה ומן הייבום, וכן צרתה, כאילו היתה ערוה על היבם, מפני שלשון 'טומאה' כתובה בה, כמו בעריות, שנאמר 'והיא נטמאה'. אבל סוטה, שנסתרה עם אדם לאחר שהתרה בה בעלה שלא תסתתר עמו, שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים, או שאינה בת שתייה אלא בת גירושין, הרי זו חולצת ולא מתייבמת. ואם היתה לה צרה, הרי צרתה מותרת ליבם, וחולצת או מתייבמת:
<p>שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!</p>
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
