ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ח
א) מי שקידש אחת משתי אחיות, ואין ידוע אי זה מהן קידש, ומת, ולו אח אחד, חולץ לשתיהן כדי להתירן לאחרים, אך אינו יכול לייבם אחת מהן, שמא אין היא אותה המקודשת לאחיו, ואסורה עליו מדין אחות זקוקתו. היו לו למת שני אחין, אחד חולץ לאחת מהן בתחלה, והשני מייבם לשנייה על כל פנים – ממה נפשך, שהרי אם זו היא שקידש אחיו, הרי יבם אותה כראוי (והחליצה שעשה אחיו בתחילה אינה כלום), ואם אינה אשת אחיו, הרי נשא אשה משאר הנשים שבעולם, ואחותה שהיתה אשת אחיו, כבר נחלצה ופקעה זיקתה. אבל לא ייבם האחת תחלה, מחשש שמא האחרת היא אשת אחיו, ונמצא שנשא קרובת זקוקתו. קדמו שני האחים וכנסו את שתי היבמות (-שתי האחיות שכל אחת מהן ספק יבמה), אף על פי שיתכן שהראשון שנשא עבר איסור, אם לא היתה זו אשת אחיו אלא אחות זקוקתו, מכל מקום כיון שעתה כבר ודאי פקעה זיקתה על ידי יבום השני, אין מוציאין אותן מידן:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
