פסקי הלכות, מסכת תענית, פרק ראשון
א. ביום טוב של שמיני עצרת, בתפילת מוסף, מתחילים להזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' [ובחוץ לארץ מתחילים ביום טוב ראשון של שמיני עצרת], עד יום טוב ראשון של פסח בתפילת שחרית.
ב. בימות הגשמים, אם לא אמר 'משיב הרוח' אינו חוזר, ואפילו אם ביקש שלא תנשב רוח ולא ירד טל, אינו חוזר. אך אם לא אמר 'מוריד הגשם', חוזר, ואם הזכיר 'מוריד הטל', אינו חוזר.
ג. אין חיוב להזכיר בתפילה 'משיב הרוח' ו'מוריד הטל', כיון שלעולם אין הם נעצרים לגמרי, אך אם רוצה האדם רשאי הוא להזכירם.
ד. האומר בימות החמה 'משיב הרוח', אינו חוזר. אך אם אמר 'מוריד הגשם', חוזר.
ה. בימות הגשמים מבקשים בתפילה 'ותן טל ומטר לברכה', ומתחילים בז' במרחשוון, עד יום טוב ראשון של פסח. ובחוץ לארץ מתחילים לבקש מיום שישים של תקופת תשרי.
ו. אם שכח לומר 'ותן טל ומטר לברכה' בברכת השנים, יבקש ב'שומע תפילה'. ואם שכח גם שם, ועקר רגליו בסיום התפילה, חוזר לראש התפילה.
ז. כאשר יורדים גשמים מרובים בשיעור שנקווים מים רבים על הארץ, ובכל טיפה שיורדת נראה שהמים שעל הקרקע קופצים לקראתה, יש להודות לה' ולומר 'מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו', וממשיך בנוסח 'ואילו פינו מלא שירה כים' שבנשמת כל חי, עד 'הן הם יודו ויברכו את שמך', וחותם ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות'.
ח. אם לא ירדו גשמים בארץ ישראל עד י"ז במרחשוון, מתחילים תלמידי חכמים להתענות בימים שני וחמישי ושני, ותעניות אלו מתחילות בעלות השחר, ומותרים בהם במלאכה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
ט. תעניות אלו של תלמידי חכמים, אין מתענים בראשי חודשים, ולא בחנוכה ופורים.
י. גם מי שהוא רק בגדר 'תלמיד', והיינו ששואלים אותו הלכה בכל מקום, ויודע היכן נמצאת הלכה זו, ואפילו במסכת כלה, ראוי לו להתענות תעניות אלו, ואין בכך משום גאוה.
יא. אין גוזרים תענית על הציבור בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים. אבל אם התחילו בסדר תעניות של הגשמים, מתענים אפילו בימים אלו.
יב. המתענה תענית יחיד, על צרה או על חולה, ובאמצע התענית עברה הצרה או התרפא החולה, עליו להשלים את תעניתו עד סופה.
יג. ההולך ממקום שגזרו תענית למקום אחר, עליו להתענות תענית שלימה. וההולך ממקום שאין מתענים בו למקום שגזרו בו תענית, עליו להתענות עם בני המקום. ואם שכח ואכל ושתה, לא יראה עצמו בפניהם כשהוא שבע, ולא ינהג עידונים בעצמו.
יד. אדם שיש לו אוכל ברווח בשנות בצורת, ואינו אוכל ברווח אלא מרעיב את עצמו כדי להשתתף בצער הציבור, ניצל ממיתה משונה.
טו. בשנות בצורת אסור לאדם לשמש מיטתו, כדי להשתתף בצער הציבור. אבל מי שעדיין לא קיים מצוות פריה ורביה משמש מיטתו גם בשנים אלו.
טז. כל המצטער עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור.
יז. הרוצה להתענות תענית יחיד, צריך לקבל זאת על עצמו בתפילת מנחה של ערב התענית, ומזכיר 'עננו' ביום התענית. ואם לא קיבל על עצמו, גם אם התענה מהלילה, אין זו תענית, ואינו אומר 'עננו'.
יח. ביום התענית אין לאכול ולשתות עד סיום היום, ואם אכל קודם שקיעת החמה, אין זו תענית.
יט. אף על פי שתענית יחיד מתחילה בעלות השחר, אם ישן בתחילת הלילה, והתעורר משנתו קודם עלות השחר, אסור לו לאכול. אבל אם לא ישן ממש, אפילו אם היה מתנמנם מעט, ואפילו אם סיים סעודתו וסילק את השולחן, רשאי לחזור ולאכול עד עלות השחר.
כ. בתעניות המתחילות בלילה, רשאי לאכול ולשתות עד שקיעת החמה. אך אם קיבל עליו את התענית קודם לכן, אסור לו לאכול ולשתות.
כא. השרוי בתענית רשאי לטעום את המאכל, בשיעור שעד רביעית, ויזהר שלא לבלוע כלום. ובאופן זה אינו צריך לברך.
כב. הנודר להתענות 'יום' סתם, והתחיל להתענות ביום מסוים, ושכח ואכל, איבד את תעניתו ורשאי להמשיך לאכול, ויתענה ביום אחר. ואם רק טעם, לא איבד את תעניתו.
כג. הנודר להתענות ביום מסוים, ושכח ואכל באמצע היום, לא יאכל עוד אלא ימשיך בתעניתו.
כד. אדם שהתחיל להתענות תענית יחיד, רשאי באמצע היום לבטל את תעניתו ולאכול, ולהתענות ביום אחר.
כה. תענית חלום מועילה רק ביום שלמחרת החלום, ולכן אי אפשר לבטלה ולהתענות ביום אחר.
כו. המתענה, בין תענית יחיד ובין תענית ציבור, אומר 'עננו' בתפילתו בתוך ברכת 'שומע תפילה', בערבית שחרית ומנחה, ואם שכח אינו חוזר.
כז. שליח ציבור, בתענית ציבור, אומר 'עננו' כברכה בפני עצמה, לאחר 'גואל ישראל'.
כח. אם הגיע ראש חדש כסליו ועדיין לא ירדו גשמים, בית דין גוזרים שלש תעניות על כל הציבור, ותעניות אלו מתחילות בבוקר, ומותרים בהם במלאכה, ברחיצה וכו'.
כט. אם לאחר שלש תעניות אלו עדיין לא ירדו גשמים, בית דין גוזרים על כל הציבור שלש תעניות חמורות יותר, שהם מתחילות מהלילה, ואסורים בהן במלאכה, ברחיצה וכו', ומחמת כן אף נועלים את המרחצאות.
ל. בתעניות אלו יושבים מהבוקר ועד חצות היום ומעיינים בענייני העיר, שמא יש בידם גזל וחמס, ומפייסים את הנגזלים. מחצות היום ועד רבע היום האחרון קוראים בתורה ומפטירים בנביא. וברבע היום האחרון מתפללים ומבקשים רחמים.
לא. בשלש התעניות הראשונות, שהן קלות בכך שהן מתחילות בבוקר, אין עוברות ומניקות מתענות. וכן בשבע אחרונות, הגם שהן חמורות בכך שהן מתחילות מהלילה, מכל מקום כיון שהן מרובות, לא החמירו על המעוברות והמניקות, ואינן מתענות בהן. אבל בשלש אמצעיות, שהן חמורות בכך שהן מתחילות בערב, ואינן מרובות, גם עוברות ומניקות מתענות.
לב. איסור 'רחיצה' האמור בשלש תעניות אמצעיות ובשבע האחרונות, הוא רק ברחיצת כל גופו, אך מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו. ואיסור מלאכה הוא רק ביום, אבל בלילה מותר לעסוק במלאכה.
לג. איסור 'נעילת הסנדל' הוא רק בעיר, אבל המהלך בדרך מותר בנעילת הסנדל. ודין זה הוא גם באבל ומנודה, וגם בתשעה באב.
לד. אָבֵל, אסור ברחיצת גופו בין במים חמים ובין במים קרים, וכן אסור הוא ברחיצת פניו ידיו ורגליו במים חמים, אך מותר לו לרוחצם במים קרים. ואסור לו לסוך אפילו מקצת גופו בשמן, אלא אם כן עושה כן כדי להעביר את הזוהמה.
לה. אם עברו שלש התעניות האמצעיות ועדיין לא ירדו גשמים, בית דין גוזרים על הציבור עוד שבע תעניות, החמורות יותר מהשלש האמצעיות בכך שמוסיפים בהם ברכות בתפילת שמונה עשרה, ותוקעים בשופרות, ונועלים את החנויות.
לו. הגם שבשבע תעניות אלו נועלים את החנויות, בתעניות החלות ביום שני מותר לפתוח את החנויות מעט עם חשיכה, לקנות מאכלים לסעודת הלילה, אך אין מוציאים את הסחורה החוצה. ובחמישי מותר לפתוח כרגיל, משום כבוד השבת, אבל אם יש שני פתחים לחנות, פותח רק אחד מהם, אלא אם כן יש כסא כנגד הפתח, שאין ניכרת הפתיחה לרשות הרבים, שאז מותר לפתוח אפילו שני פתחים.
לח. בבבל, שאין הגשמים שם הכרחיים כל כך לקיום האדם, גם כשמתענים על עצירת הגשמים אין תעניות אלו חמורות כל כך, ומותרים בנעילת הסנדל ובשאר חומרות הנוהגות רק בתעניות ציבור שבארץ ישראל.
לט. אם עברו גם שבע התעניות הללו ולא ירדו גשמים, אין גוזרים תעניות נוספות, לפי שכבר עבר הזמן הראוי לירידת גשמים.
מ. אמנם בשאר צרות שמתענים עליהם, אין פוסקים מלהתענות עד שייענו מן השמים ותיפסק הצרה.
מא. יהודים הגרים בחוץ לארץ, במקום שבו זקוקים לגשמים גם בקיץ, אינם אומרים 'ותן טל ומטר לברכה' בברכת השנים, אלא בברכת 'שומע תפילה'.
מב. אם לאחר שבע התעניות הללו לא ירדו גשמים, ממעטים במשא ומתן, בבניה של שמחה כגון בית חתנות, בנטיעה של שמחה כגון אילן שנוטעים לצל עבור המלכים, באירוסין ונישואין, ובשאלת שלום בין אדם לחבירו, ונוהגים כבני אדם הנזופים לפני המקום. אבל אם היה כותלו נוטה ליפול, מותר לסותרו ולבנותו מחדש.
מג. תלמידי חכמים ממשיכים להתענות על הגשמים עד סוף חודש ניסן [שיש עדיין קצת תועלת בירידת הגשמים], אך מכאן ואילך אין מתענים, לפי שירידת גשמים באותו זמן בפעם הראשונה, זהו סימן קללה [אך אם כבר ירדו גשמים, אין ירידתם לאחר ניסן נחשבת סימן קללה].
מד. באותו זמן של עצירת גשמים תלמידי חכמים אינם נוהגים בשאילת שלום כלל, ואם שאל עם הארץ לשלום החכם, משיב לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש, ומתעטפים ויושבים כאבלים ומנודים עד שירחמו עליהם מן השמים.
מה. אדם חשוב אינו רשאי ליפול על פניו בתפילה לפני הציבור ועבור הציבור, אלא אם כן הוא בטוח שייענה מן השמים.
(ספר יוחסין)
