פסקי הלכות, מסכת תענית, פרק רביעי (ב)

(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)

ב. כהן שהשתכר, אסור לו לישא כפיו לברך ברכת כהנים.

ג. משנכנס חודש אדר, מרבים בשמחה, וזהו זמן טוב ליהודי לדון עם גוי. ומשנכנס חודש אב, ממעטים בשמחה, ואין זה זמן טוב ליהודי לדון עם גוי.

ד. שבוע שחל בו תשעה באב, אסור להסתפר ולכבס. ואפילו לכבס ולהניח, אסור. ולאחר התענית, מותר.

ה. אם חל תשעה באב ביום שישי, מותר לכבס ולהסתפר ביום חמישי, מפני כבוד השבת.

ו. אין איסור גיהוץ בבבל בבגדי פשתן, אבל אסור ללובשם בשבוע שחל בו תשעה באב.

ז. תשעה באב שחל בשבת ונדחה לראשון, או ערב תשעה באב שחל בשבת, מותר באותו שבת לאכול ולשתות אפילו כסעודת שלמה.

ח. בערב תשעה באב, בסעודה האחרונה שלפני התענית, אם אוכלה האדם לאחר חצות היום, אסור לאכול בשר ולא לשתות יין, ולא לאכול שני תבשילין. אבל מותר לאכול בשר מליח [לאחר יומיים משחיטתו], ויין חדש [בתוך שלשה ימים לסחיטת הענבים].

ט. האוכל בשר או שותה יין בסעודה המפסקת, עוונותיו חקוקים לו על עצמותיו.

י. מנהג טוב, למי שיכול לעשות כן, לאכול בסעודה המפסקת רק פת חריבה במלח וקיתון של מים.

יא. בתשעה באב נוהג כל אדם כאבל, אסור ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ואסור לקרוא בתורה, נביאים וכתובים, ואסור לשנות משנה, גמרא, הלכות והגדות. ומותר ללמוד מגילת איכה, ספר איוב, ודברים רעים שבירמיה.

יב. בתשעה באב מוסיפים בתפילה 'רחם ה' אלוקינו עלינו' וכו', ואומרים כן בברכת 'בונה ירושלים', שזו היא בקשה מעין הברכה.

יג. נשים מעוברות ומניקות צריכות להתענות בתשעה באב.

יד. בין השמשות של תשעה באב אסור באכילה.

טו. אסור לאדם להושיט אפילו אצבע אחת למים בתשעה באב.

טז. אין מתאבלים על ירושלים יותר מדאי, שאין גוזרים גזירה על הציבור שאין רובו יכול לעמוד בה, אבל עושים סימני אבילות מעטים, והם: כשמסייד האדם את ביתו בסיד, משייר אמה על אמה. וכשעושה צרכי סעודה, משייר אחד ממיני התבשילים, ואפילו שאינו חשוב כל כך. וכשעונדת אשה תכשיטיה, משיירת תכשיט קטן.

יז. חתן מניח בזמן חתונתו אפר על ראשו במקום הנחת תפילין, זכר לאבילות על ירושלים.

יח. מצד הדין מותר לעשות מלאכה בתשעה באב, אבל במקום שנהגו בזה איסור – הדבר אסור. ותלמידי חכמים בטלים ממלאכה בכל מקום, וראוי לכל אדם לנהוג בזה כתלמיד חכם.

יט. העושה מלאכה בתשעה באב, אפילו במקום שנהגו בכך היתר, אינו רואה סימן ברכה מאותו ממון לעולם.

כ. האוכל ושותה בתשעה באב, כאילו אוכל ושותה ביום הכפורים, ואינו רואה בשמחתה של ירושלים.

כא. כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.