א דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֶּן־חִלְקִיָּ֑הוּ מִן־הַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר בַּֽעֲנָת֔וֹת בְּאֶ֖רֶץ בִּנְיָמִֽן׃ ב אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו בִּימֵ֛י יֹֽאשִׁיָּ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹן מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לְמָלְכֽוֹ׃ ג וַיְהִ֗י בִּימֵ֨י יְהֽוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֨הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַד־תֹּם֙ עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־יֹֽאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה עַד־גְּל֥וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַֽחֲמִישִֽׁי׃
֍ ֍ ֍
פרק א (א) בתחילת הספר מקדים הנביא לומר מי הוא, ומה ייחוסו ומקומו, מה איכות הדברים שנאמרו בספר ובאיזה זמן נאמרו: דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, בֶּן חִלְקִיָּהוּ, שהיה אביו נביא וכהן גדול, מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת המיוחדים ביראת ה', בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן, ולא היה מתושבי ירושלים, ולכן לא הכיר להם פנים ולא חיפה עליהם, והיו דבריו נשמעים ביותר.
(ב) ולא אמר את הדברים מליבו, אלא אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו בנבואה, והתנבא בשלשה זמנים שונים, א. בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ, שבאותו זמן היה המלך צדיק והעם צדיקים.
(ג) ב. וַיְהִי – וכן התמידה נבואתו בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שהיה המלך רשע והעם צדיקים, ג. עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שהיה המלך צדיק והעם רשעים, וכך היה מתנבא והולך עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, שאז התקיימה נבואתו לעיני כל.
