ד וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ה בְּטֶ֨רֶם אֶצָּרְךָ֤ בַבֶּ֨טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ ו וָֽאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנֵּ֥ה לֹֽא־יָדַ֖עְתִּי דַּבֵּ֑ר כִּי־נַ֖עַר אָנֹֽכִי׃ ז וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אַל־תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֤ר אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוְּךָ֖ תְּדַבֵּֽר׃ ח אַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ד) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(ה) הנביא צריך להיות מוכן לנבואה בטבעו, שיהיה בעל מידות טובות ותכונות מושלמות, וכן יהיו מושלמים בו כוחות הנפש והשכל, וכן צריך הוא להכין את עצמו לנבואה בבחירתו בטוב, על ידי התקדשותו ופרישותו מעניני העולם הזה, ועשיית מעשים טובים. ועל ההכנה הטבעית אמר לו ה', בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן – לפני יצירתו, שאז הוא הזמן להכין את כוחות נפשו וטבעיו אל הנבואה, כבר יְדַעְתִּיךָ, כי הקדים ה' את ייעודו לנביא לפני התחלת יצירת גופו, ועל ההכנה התלויה בבחירתו אמר לו ה' וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם – לפני שנולדת והתחלת לבחור בעשיית מעשים טובים, כבר אז הִקְדַּשְׁתִּיךָ לנבואה, באופן שלא הוצרך לנבואתו לא להכנה הטבעית ולא להכנה התלויה בבחירתו, והטעם לכך, כיון שלא היתה נבואתו לצורך עצמו, ואף לא לצורך שליחות מסוימת, אלא נָבִיא לַגּוֹיִם – לכל האומות נְתַתִּיךָ.
(ו) וָאֹמַר, אמנם לאחר שהכינו ה' לנבואה אינו צריך עוד להכנה טבעית והכנה התלויה בבחירתו, אך יש לו חסרון אחר, ועל זה אמר אֲהָהּ אֲדֹנָי אֱלֹהִים, הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר, כִּי נַעַר אָנֹכִי, ויש בזה שלשה חסרונות, א. הנער אינו מעז לדבר בפני גדולים ממנו, ב. הנער אינו יודע לסדר דבריו כראוי במליצה ולשון צחה, ג. העם לא ישא פנים לנער צעיר המתנבא, ואם יתנבא אליהם נבואות קשות יקומו עליו ויהרגוהו.
(ז) וה' השיב לו תשובה על שלשת החששות שלו, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי, שמחמת כן אינך מעז לעמוד בפני גדולים, כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ, וההולך בשליחות מלך גדול אינו מתבייש לעשות את שליחותו, בהכירו את מעלת משלחו, גם אם הוא עצמו אינו חשוב כל כך. וכנגד מה שחשש שאין לו שפה מליצית וראויה לנבואה, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר, וכיון שידבר רק את הנבואות שישים ה' בפיו, אין חסרון בכך שאין לו מצד עצמו לשון צחה.
(ח) וכנגד מה שחשש שיזיקו לו העם בשומעם נבואות קשות מפי נער צעיר, אמר לו אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם, כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ, נְאֻם ה'.
