יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 117, מסכת יבמות, פרק שלושה עשר

שנינו במשנה, 'רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כָּל תִּינוֹקֶת שהיא קטנה עד כדי כך שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר קִדּוּשֶׁיהָ, אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן', ומבאר הרי"ף, כְּלוֹמַר, כְּמִי שֶׁלֹּא נִתְקַדְּשָׁה דַּמְיָא – היא נחשבת כמי שלא התקדשה מעולם, ולכן אינה צריכה למאן. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס. תָּנָא – שנינו בברייתא, קְטַנָּה שהשיאוה אחיה ואמה, שֶׁלֹּא מֵאֲנָה, וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת לאדם אחר, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אָמְרוּ, נִשּׂוּאֶיהָ לאדם אחר הֵן הֵן מֵיאוּנֶיהָ, כלומר, אין לך מיאון גדול מזה שהולכת ונישאת לאדם אחר.
אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה, קטנה שלא מיאנה ועָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה לאחר, אך לא נישאת לו, מַאי – מה דינה, האם נחשבים קידושין אלו כמיאון או לא. תָּא שְׁמַע – בא ושמע ראיה לנידון זה ממה דְּתַנְיָא בברייתא, קְטַנָּה שֶׁלֹּא מֵאֲנָה, וְעָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אָמְרוּ, קִדּוּשֶׁיהָ הֵן הֵן מֵיאוּנֶיהָ. ומוכח מהברייתא שגם בקידושין אומרים כן. פוסקת הגמרא: וְהִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה, שאף אם קיבלה קידושין נחשב הדבר כמיאון, וַאֲפִילוּ בְּנִשּׂוּאִין דְּקַמָּא – ואפילו אם היתה נשואה לראשון, וקיבלה קידושין מאחר, הרי קידושין אלו נחשבים מיאון, ומבטלים את הנישואין הראשונים.

שנינו במשנה, 'רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַעֲשֶׂה קְטַנָּה אֶלָּא כִּמְפוּתָּהּ' כו'. הגמרא מביאה ברייתא המבארת את שיטת רבי אליעזר: תַּנְיָא – שנינו בברייתא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַעֲשֶׂה קְטַנָּה כְּלוּם, ואף קודם שמיאנה אינה נחשבת אשתו לכל דבר, וְאֵין בַּעְלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, וְאֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ, וְאֵינוֹ מִטַּמֵא לָהּ אם הוא כהן, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵינָהּ כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר [-לשום דבר], אֶלָּא שֶׁצְּרִיכָה מֵיאוּן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מַעֲשֶׂה קְטַנָּה כְּלוּם – יש ממשות בקידושי קטנה, וּבַעֲלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֶׂה יָדֶיהָ, וּבְהַפָרַת נְדָרֶיהָ, וְיוֹרְשָׁה, וּמִטַּמֵּא לָהּ, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, אֶלָּא שֶׁיּוֹצְאָה בְּמֵאוּן.
פוסק הרי"ף את ההלכה במחלוקת זו: וְהִלְכְתָא – וההלכה היא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שנחשבת היא אשתו לכל דבר, והשינוי היחיד בה משאר נשים הוא בכך שיוצאת במיאון, ואינה צריכה גט, והטעם שיש לפסוק כמותו, חֲדָא – טעם אחד, דְּבכל מקום שנחלקו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְעוֹד טעם, דְּרַב וּשְׁמוּאֵל תַּרְוַיְיהוּ דָּחוּ לָהּ לְהָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – רב ושמואל דחו את דברי רבי אליעזר, וְסָבְרֵי לְהָא – וסוברים הם כדינו דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, ומביא הרי"ף את כל סוגיית הגמרא שם בענין זה, דְּגַרְסִינָן בִּכְתֻבּוֹת בְּפֶרֶק אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת (דף ק:), רַב תָּאנִי – רב היה שונה דין זה, קְטַנָּה יוֹצְאָה בְּגֵט – קטנה שהתקדשה על ידי אחיה ואמה, שהוציאה בעלה בגט, אֵין לָהּ כְּתוּבָה, כיון שקידושיה הן קידושין דרבנן, וְכָל שֶׁכֵּן מְמָאֶנֶת – היוצאת על ידי מיאון, שבודאי אין לה כתובה. וּשְׁמוּאֵל תָּאנִי – היה שונה, מְמָאֶנֶת, אֵין לָהּ כְּתוּבָה, אבל יוֹצְאָה בְּגֵט, יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָה, כשאר גרושות. וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעֲמֵיהּ – ובדבריו אלו הלך שמואל בשיטתו במקום אחר, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל, מְמָאֶנֶת, אֵין לָהּ כְּתוּבָה, יוֹצְאָה בְּגֵט, יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָה. מְמָאֶנֶת, לֹא פְּסָלָהּ מִן הָאַחִין – אינה נאסרת על אחיו מדין 'אשת אחיו', וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה – מותרת היא להנשא לכהן, ואינה נחשבת גרושה, אבל היוֹצֵאת בְּגֵט, פְּסָלָהּ מִן הָאַחִין – אסורה היא על אחיו ככל אשת אח הנופלת ליבום, ונתן לה אחד מהאחים גט, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה מדין גרושה. מְמָאֶנֶת, אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים, כיון שאינה נחשבת כמי שהיתה נשואה לו, יוֹצְאָה בְּגֵט צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים, כפי שתקנו חכמים בכל אשה שהתגרשה כדי להבחין בין זרעו של ראשון לבין זרעו של שני, ואף שקטנה אינה מתעברת לא חילקו חכמים בתקנתם. והקשתה שם הגמרא, מַאי קָא מַשְׁמָע לָן – מה השמיענו שמואל בדינים אלו, והלא תָּנִּינָא – שנינו כן במשנה להלן, הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְכוּ', ותירצה הגמרא, הדין של יוצאת בגט ש'צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים' אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ – הוצרך שמואל להשמיענו, דְּלֹא תְּנַן – שלא שנינו דין זה במשנה. וְאַמְרִינָן – ואמרה שם הגמרא, לֵימָא כְתַנָּאֵי – שמא נאמר שמחלוקת רב ושמואל תלויה במחלוקת תנאים, והיינו התנאים שהובאו במשנתנו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַעֲשֶׂה קְטַנָּה כְּלוּם, וְאֵין בַּעְלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ כו', וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מַעֲשֶׂה קְטַנָּה כְּלוּם וְכוּ', לֵימָא – שמא נאמר שרַב דְּאָמַר – סובר הוא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שאין קידושי קטנה למיאון נחשבים כלום, וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר – סובר הוא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שקידושיה למיאון נחשבים קידושין. וְאַמְרִינָן – ודחתה זאת הגמרא ואמרה, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כּוּלֵּי עַלְמָא לֹא פְּלִיגֵי – אין מחלוקת בין רב ושמואל בענין שיטתו של רבי אליעזר, כְּלוֹמַר, דְּלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ – ששניהם סוברים שאין הלכה כמותו. אֶלָּא כִּי פְּלִיגֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ – אלא מחלוקתם היא רק בשיטת רבי יהושע, שְׁמוּאֵל סובר כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, האומר שחלו קידושי הקטנה למיאון, וְאילו לדעת רַב אין לומר שהוא סובר כרבי אליעזר, אלא גם הוא סובר כרבי יהושע, אלא שהוא סובר שעַד כָּאן לֹא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם – כל מה שאמר רבי יהושע, שיש ממשות בקידושי קטנה, ומציאתה שלו וכו', אֶלָּא מִדִּידָהּ לְדִידֵיהּ – רק בזכויות הניתנות ממנה אליו, כמו מציאתה, מעשי ידיה והפרת נדריה, אֲבָל מִדִּידֵיהּ לְדִידָהּ – אבל בזכויות הניתנות ממנו אליה, כמו דמי כתובתה, לֹא – אין רבי יהושע סובר שתיקנו זאת חכמים בקדושי קטנה שמיאנה. וְשַׁמְעִינָן מִינַּהּ – ויש ללמוד מכך, דְּבֵין לְרַב וּבֵין לִשְׁמוּאֵל, הָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֵיתָא – אין הלכה כרבי אליעזר, שהרי תירצה הגמרא את דברי שניהם בשיטת רבי יהושע.
מביא הרי"ף ראיה נוספת לכך שהלכה כרבי יהושע: וּתְנָן נַמִּי – וכן שנינו לעיל (פרק עשירי), מֵאֵימָתַי יוֹרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ קְטַנָּה, והיינו כשהיתה יתומה וקדושה אחיה ואמה, ויתכן שלאחר זמן היתה ממאנת ומבטלת את קדושיו, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִשֶׁתַּעֲמוֹד בְּקוֹמָתָהּ – כשתגיע לפרקה, בשנים ובסימנים, שאז חלו קידושיה לגמרי ושוב אינה יכולה למאן, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁתִּכָּנֵס לְחֻפָּה, ואף שהיא עדיין קטנה ויכולה למאן. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִשֶּׁתִּבָּעֵל. וְתָרִיצְנָא לִדְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – וביארה הגמרא את שיטת רבי אליעזר, שהוא סובר שהבעל יורשה מִשֶׁתַגְדִּיל וְתִבָּעֵל, ואין די בגדלות לבד או בבעילה לבד, וְקָמוּ לְהוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בַּחֲדָא שִׁיטְּתָא – ונמצא שבית שמאי ובית הלל סוברים שניהם דְּמַעֲשֶׂה קְטַנָּה כְּלוּם אפילו קודם שנבעלה בגדלותה, וּבַעַל יוֹרְשָׁהּ, וַהֲוָה לֵיהּ – ונמצא שרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוא יָחִיד בְּמָקוֹם רַבִּים, ואין הלכה כמותו.
ראיה נוספת לכך, וּתְנָן נַמִּי – ושנינו כן גם במשנה בְּמסכת גִיטִין בְּפֶרֶק הַנִּזָּקִין, הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְדָא עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָה אָבִיהָ, שֶׁיּוֹצְאָה בְּגֵט, וְעַל קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹּהֵן, שֶׁאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, וְאִם מֵתָה בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ. וְשַׁמְעִינָן מְהַנֵי כּוּלְּהוּ – ויש ללמוד גם מדין זה, דִּקְטַנָה שֶׁלֹּא מֵאֲנָה בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ, כמפורש בדברי רבי יוחנן בן גודגדה. פוסק הרי"ף: וְכֵן הֲלָכָה.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?