יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 12, מסכת יבמות, פרק ראשון

משנה
לאחר שבמשניות הקודמות התבאר כדבר פשוט שצרת ערוה פטורה מן היבום והחליצה, מבארת משנתנו שבאמת יש מחלוקת בעיקר דין זה: בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת – צרת ערוה לָאַחִים, כאשר נפלו הן ליבום, וסוברים הם שרק הערוה עצמה אסורה, ולא צרותיה. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. חָלְצוּ אותן צרות ערוה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין אותן מִן הַכְּהֻנָּה, כיון שגזרו חכמים איסור על כל חלוצה להנשא לכהן מאחר ודומה היא לגרושה, האסורה על הכהנים מן התורה, ואף זו כיון שסוברים בית שמאי שהיתה חייבת בחליצה, וחלצה, דינה ככל חלוצה האסורה לכהונה. וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין, דכיון שהיתה פטורה מן החליצה הרי היא ככל אלמנה, ומעשה החליצה שעשתה אינו כלום, מאחר ולא היתה חייבת בו. נִתְיַיבְּמוּ אותן צרות ערוה, בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין את הולד, כיון שהם סוברים שהיבום נעשה כדין, שהיתה חייבת בכך, וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין את הולד וסוברים שהוא ממזר, כיון שנולד הוא מאשה שנישאה באיסור לאחי בעלה במקום שאין מצוה, שהרי לשיטתם היא פטורה מן היבום, ונשאר עליה איסור ככל אשת אח, שחייבים עליה כרת. מסיימת המשנה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ מַכְשִׁירִין את הולד וְאֵלּוּ פּוֹסְלִין, [אֵלּוּ אוֹסְרִין את היבום וְאֵלּוּ מַתִּירִין], לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּישָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וּבֵית הִלֵּל לא נמנעו מלישא נשים מִבֵּית שַׁמַּאי, כיון שהיו סומכים זה על זה שלא יכשילום בדבר שלפי דעתם הוא אסור, ולכן כשהיתה אשה שנולדה מנישואין אלו של יבום צרת ערוה היו בית שמאי מודיעים זאת לבית הלל, כדי שיידעו שהיא אסורה עליהם לשיטתם, וְכָל הַטַּהֲרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין, לֹא נִמְנְעוּ מִלִּהְיוֹת עוֹשִׂין טַהֲרוֹת אֵלּוּ עַל גַּב אֵלּוּ, והיו סומכים זה על זה שיאמרו להם כל דבר שלפי שיטתם הוא אסור, אף על פי שהם עצמם סוברים שהוא מותר.

גמרא
שנינו במשנה, 'בית שמאי מתירין את הצרות לאחין, ובית הלל אוסרין'. מַקְּשִׁינָן – הקשתה הגמרא אַהָא דִּתְנַן – על מה ששנינו במשנתנו שבֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לְאַחִים ובית הלל אוסרים, וְתוּ – ועוד הקשו כן אַהָא דִּתְנַן – על מה ששנינו במשנה במסכת מגילה (ב.), מְגִלָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, כיצד מותר לנהוג כן, קְרִי כָּאן – והרי יש לקרות על כך את האיסור שנדרש מהפסוק (דברים יד א) 'לֹא תִּתְגּוֹדְדוּ', וכאילו נאמר לֹא תַּעֲשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת, שלא ינהגו ישראל במנהגים שונים וחלוקים זה מזה. וְאַסְּקַהּ – והסיק רָבָא, כִּי אַמְרִינָן לֹא תִּתְגּוֹדְדוּ, כְּגוֹן באופן שיש בֵּית דִּין אֶחָד בְּעִיר אַחַת, פְּלַג – חצי מהדיינים שבו מוֹרִין הלכה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וּפְלַג – והחצי השני מוֹרִין הלכה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל, אֲבָל שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין בְּעִיר אַחַת, שכל בית דין מורה דין אחר, לֵית לָן בָּהּ – אין בזה איסור של לא תתגודדו, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת, שהדבר מותר.

הרי"ף מביא ברייתא, הדנה בנשים נוספות, שלא הוזכר דינן במשנה: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, יֵשׁ נשים שחוֹלְצוֹת אוֹ מִתְיַבְּמוֹת, יש נשים שחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, יש שמִתְיַבְּמוֹת וְלֹא חוֹלְצוֹת, ויש שלֹא חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. ומבארת הברייתא את דבריה, עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ חכמים במשנה, והן חמש עשרה נשים השנויות בראש המסכת, אינן שייכות כלל בפרשת יבום, לֹא חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, ומוֹסִיף עֲלֵיהֶן אֵשֶׁת סְרִיס חַמָּה – אשתו של אדם שמעולם לא היה ראוי להוליד, וְאֵשֶׁת אַנְדְּרוֹגִינוּס, שיש לו סימני זכר וסימני נקבה, ואף הוא אינו ראוי להוליד כלל, וְאֵשֶׁת אָח מִן הָאֵם, שאין בה מצוות יבום, שלא נאמר יבום אלא באשת אחיו מן האב, וְאֵשֶׁת גֵּר, כיון שהוא כקטן שנולד, ואף אחיו מן האב אינם נחשבים כ'אחים' לענין זה, וְאֵשֶׁת עֶבֶד כנעני מְשֻׁחְרָר, שאף הוא דינו כגר, שהוא כקטן שנולד, וְאַיְלוֹנִית, שאינה ראויה ללדת [והרי נאמר בפרשת יבום (דברים כה ו) 'וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת'], כל אלו לֹא חוֹלְצוֹת, וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.
ממשיכה הברייתא ומפרטת, הַחֵרֶשֶׁת – שאינה שומעת ואינה מדברת, ואין בה דעת, וְהַשּׁוֹטָה, מִתְיַבְּמוֹת, כיון שכדי להתייבם אין צריך דעת, וְלֹא חוֹלְצוֹת, כיון שחלק ממצוות החליצה היא שתקרא האשה בפני הזקנים את הנוסח האמור בפרשה, וזו אין בה דעת לקרוא.
אִסּוּר מִצְוָה – אשה האסורה על היבם מדברי סופרים, כגון אם אמו, וכלת בתו, וְאִסּוּר קְדֻשָּׁה – אשה האסורה על היבם מחמת מצוות לא תעשה, כגון שהיא גרושה והיבם הוא כהן, כל אלו חוֹלְצוֹת, כדי להפקיע את זיקת היבם ולהתירה להנשא לאחרים, דכיון שאין בהן איסור כרת אינן מותרות ללא חליצה, וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, כיון שמכל מקום יש איסור בביאתן.
עֲקָרָה, וּזְקֵנָה, אף שאינן ראויות ללדת, וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, אוֹ חוֹלְצוֹת אוֹ מִתְיַבְּמוֹת, והגם שעקרה וזקנה אינה יולדת, מכל מקום כיון שהיתה להן שעת הכושר הראויה ללידה, אין הן ממועטות מהפסוק 'וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד' [ורק אילונית, שאינה ראויה כלל ללדת, ממועטת מפסוק זה].

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?