שיעור 130, ספר מלכים א', פרק כב, יג-יח

יג וְהַמַּלְאָ֞ךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ ׀ לִקְרֹ֣א מִיכָ֗יְהוּ דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּה־נָ֞א דִּבְרֵ֧י הַנְּבִיאִ֛ים פֶּֽה־אֶחָ֥ד ט֖וֹב אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ יְהִי־נָ֣א דְבָֽרְךָ֗ כִּדְבַ֛ר אַחַ֥ד מֵהֶ֖ם וְדִבַּ֥רְתָּ טּֽוֹב׃ יד וַיֹּ֖אמֶר מִיכָ֑יְהוּ חַי־ה֕' כִּ֠י אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֧ר ה֛' אֵלַ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃ טו וַיָּבוֹא֮ אֶל־הַמֶּלֶךְ֒ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֵלָ֗יו מִיכָ֨יְהוּ֙ הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־נֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן ה֖' בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ טז וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַד־כַּמֶּ֥ה פְעָמִ֖ים אֲנִ֣י מַשְׁבִּיעֶ֑ךָ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תְדַבֵּ֥ר אֵלַ֛י רַק־אֱמֶ֖ת בְּשֵׁ֥ם הֽ'׃ יז וַיֹּ֗אמֶר רָאִ֤יתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ נְפֹצִ֣ים אֶל־הֶֽהָרִ֔ים כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶ֑ה וַיֹּ֤אמֶר ה֙' לֹֽא־אֲדֹנִ֣ים לָאֵ֔לֶּה יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ־לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃ יח וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֽוֹשָׁפָ֑ט הֲלוֹא֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ לֽוֹא־יִתְנַבֵּ֥א עָלַ֛י ט֖וֹב כִּ֥י אִם־רָֽע׃

֍֍֍

(יג) וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא למִיכָיְהוּ, דִּבֶּר אֵלָיו בדרכו לֵאמֹר, הִנֵּה נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ, יְהִי נָא דְבָרְךָ כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם, וְדִבַּרְתָּ טּוֹב.

(יד) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ, חַי ה', כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַי, אֹתוֹ אֲדַבֵּר.

(טו) וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, מִיכָיְהוּ, הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם נֶחְדָּל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מיכיהו את דברי עצמו, ללא נבואה, בדרך ברכה, עֲלֵה וְהַצְלַח, וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ.

(טז) אמנם אחאב הרגיש שאין מיכיהו אומר לו דברי נבואה, כי לא פתח ב'כה אמר ה" וכדומה, אלא בירכו ברכה סתם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ, אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת, ושתאמר רק דבר שהוא בְּשֵׁם ה', ולא שתברכני מדעתך וכדומה.

(יז) וַיֹּאמֶר מיכיהו, באמת לא באה אלי נבואה מאת ה' (ולכן היה רשאי להעלים את הדבר, אבל אם היתה לו נבואה היה חייב לאומרה, שהרי נביא הכובש את נבואתו חייב מיתה בידי שמים), אלא ראיתי מחזה נבואי שמתוכו אני יודע מה שיקרה, רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים, כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. וַיֹּאמֶר ה', לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה – אין להם אדון המנהיג אותם, כי אחאב ימות במלחמה, ולכן יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם, והיינו שרק אחאב יהרג במלחמה זו, וכל העם ינצלו.

(יח) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, לוֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב, כִּי אִם רָע, ודבריו נאמרים מתוך שנאה אלי, ולא בדבר ה', כי הנה הנביאים הרבים אומרים בשם ה' שאצליח במלחמה.