שיעור 129, ספר מלכים א', פרק כב, ד-יב

ד וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הֲתֵלֵ֥ךְ אִתִּ֛י לַמִּלְחָמָ֖ה רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹשָׁפָט֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ׃ ה וַיֹּ֥אמֶר יְהֽוֹשָׁפָ֖ט אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל דְּרָשׁ־נָ֥א כַיּ֖וֹם אֶת־דְּבַ֥ר הֽ'׃ ו וַיִּקְבֹּ֨ץ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֥ל אֶֽת־הַנְּבִיאִים֮ כְּאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת אִישׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם הַֽאֵלֵ֞ךְ עַל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּֽאמְר֣וּ עֲלֵ֔ה וְיִתֵּ֥ן אֲדֹנָ֖י בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ ז וַיֹּ֨אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הַאֵ֨ין פֹּ֥ה נָבִ֛יא לַֽה֖' ע֑וֹד וְנִדְרְשָׁ֖ה מֵֽאֹתֽוֹ׃ ח וַיֹּ֣אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ־אֶחָ֡ד לִדְרֹשׁ֩ אֶת־ה֨' מֵֽאֹת֜וֹ וַֽאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יו כִּ֠י לֹֽא־יִתְנַבֵּ֨א עָלַ֥י טוֹב֙ כִּ֣י אִם־רָ֔ע מִיכָ֖יְהוּ בֶּן־יִמְלָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃ ט וַיִּקְרָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־סָרִ֖יס אֶחָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר מַֽהֲרָ֖ה מִיכָ֥יְהוּ בֶן־יִמְלָֽה׃ י וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וִיהֽוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֡ה יֹֽשְׁבִים֩ אִ֨ישׁ עַל־כִּסְא֜וֹ מְלֻבָּשִׁ֤ים בְּגָדִים֙ בְּגֹ֔רֶן פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר שֹֽׁמְר֑וֹן וְכָ֨ל־הַנְּבִיאִ֔ים מִֽתְנַבְּאִ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃ יא וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ צִדְקִיָּ֥ה בֶֽן־כְּנַעֲנָ֖ה קַרְנֵ֣י בַרְזֶ֑ל וַיֹּ֨אמֶר֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר ה֔' בְּאֵ֛לֶּה תְּנַגַּ֥ח אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֹּתָֽם׃ יב וְכָ֨ל־הַנְּבִאִ֔ים נִבְּאִ֥ים כֵּ֖ן לֵאמֹ֑ר עֲלֵ֞ה רָמֹ֤ת גִּלְעָד֙ וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן ה֖' בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃

֍֍֍

(ד) וַיֹּאמֶר אחאב מלך ישראל אֶל יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד, וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, כי היו מחותנים (בנו של יהושפט, יהורם, היה נשוי לביתו של אחאב), כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ, כי כולנו עם ישראל, כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ, כי כשם שאעזור לך כעת במלחמה, כך אתה תעזור לי בשעת הצורך.

(ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לפני שנצא למלחמה, דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם, שאני נמצא כאן, אֶת דְּבַר ה', הגם שבדרך כלל אינך דורש את דבר ה', עשה זאת עתה עבורי.

(ו) וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים – נביאי האשרה, שלא נהרגו על ידי אליהו, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם אֶחְדָּל. וַיֹּאמְרוּ כל נביאי האשרה, עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי (היתה כוונתם לעבודה זרה, שכינו אותה בשם ה') בְּיַד הַמֶּלֶךְ.

(ז) ומתוך שהתנבאו כולם בסגנון אחד הבין יהושפט שהם נביאי שקר (כי בנבואת אמת אין שני נביאים מתנבאים בלשון אחת), וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, מאחר וכל הנביאים הללו הם נביאי אשרה, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד, וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ.

(ח) וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת ה' מֵאֹתוֹ, וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו, כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב, כִּי אִם רָע, והוא מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה, אשר התנבא אליו רעה לאחר ששלח את בן הדד לחופשי. וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן, כי נביא ה' לא יאמר דבר מדעתו, אלא את אשר ישים ה' בפיו.

(ט) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד, וַיֹּאמֶר, מַהֲרָה – מהר להביא את מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָה.

(י) וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ, מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים – בגדי מלכות, בְּגֹרֶן – בחצי עיגול, כדי שיראו זה את זה, פֶּתַח שַׁעַר העיר שֹׁמְרוֹן, ואף שלא היה זה מקום וזמן ראויים לנבואה, וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם, כי עתה נחה עליהם רוח נבואה מעם ה', ולכן גם אמרו את נבואתם בשם ה' (אך לא היתה זו נבואת אמת, וכמו שיתבאר).

(יא) וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל, וַיֹּאמֶר, כֹּה אָמַר ה', בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם, עַד כַּלֹּתָם.

(יב) וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן, לֵאמֹר, עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח, וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ.