(יט) וַיַּֽעֲל֤וּ זִפִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֣וֹא דָ֠וִד מִסְתַּתֵּ֨ר עִמָּ֤נוּ בַמְּצָדוֹת֙ בַּחֹ֔רְשָׁה בְּגִבְעַת֙ הַֽחֲכִילָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מִימִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן׃ (כ) וְ֠עַתָּה לְכָל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֛לֶךְ לָרֶ֖דֶת רֵ֑ד וְלָ֥נוּ הַסְגִּיר֖וֹ בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ (כא) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל בְּרוּכִ֥ים אַתֶּ֖ם לַֽה֑' כִּ֥י חֲמַלְתֶּ֖ם עָלָֽי׃ (כב) לְכוּ־נָ֞א הָכִ֣ינוּ ע֗וֹד וּדְע֤וּ וּרְאוּ֙ אֶת־מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה רַגְל֔וֹ מִ֥י רָאָ֖הוּ שָׁ֑ם כִּ֚י אָמַ֣ר אֵלַ֔י עָר֥וֹם יַעְרִ֖ם הֽוּא׃ (כג) וּרְא֣וּ וּדְע֗וּ מִכֹּ֤ל הַמַּֽחֲבֹאִים֙ אֲשֶׁ֣ר יִתְחַבֵּ֣א שָׁ֔ם וְשַׁבְתֶּ֤ם אֵלַי֙ אֶל־נָכ֔וֹן וְהָֽלַכְתִּ֖י אִתְּכֶ֑ם וְהָיָה֙ אִם־יֶשְׁנ֣וֹ בָאָ֔רֶץ וְחִפַּשְׂתִּ֣י אֹת֔וֹ בְּכֹ֖ל אַלְפֵ֥י יְהוּדָֽה׃ (כד) וַיָּק֛וּמוּ וַיֵּֽלְכ֥וּ זִ֖יפָה לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְדָוִ֨ד וַֽאֲנָשָׁ֜יו בְּמִדְבַּ֤ר מָעוֹן֙ בָּֽעֲרָבָ֔ה אֶ֖ל יְמִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן׃ (כה) וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֣וּל וַֽאֲנָשָׁיו֮ לְבַקֵּשׁ֒ וַיַּגִּ֣דוּ לְדָוִ֔ד וַיֵּ֣רֶד הַסֶּ֔לַע וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר מָע֑וֹן וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל וַיִּרְדֹּ֥ף אַחֲרֵֽי־דָוִ֖ד מִדְבַּ֥ר מָעֽוֹן׃ (כו) וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֜וּל מִצַּ֤ד הָהָר֙ מִזֶּ֔ה וְדָוִ֧ד וַֽאֲנָשָׁ֛יו מִצַּ֥ד הָהָ֖ר מִזֶּ֑ה וַיְהִ֨י דָוִ֜ד נֶחְפָּ֤ז לָלֶ֨כֶת֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וְשָׁא֣וּל וַֽאֲנָשָׁ֗יו עֹֽטְרִ֛ים אֶל־דָּוִ֥ד וְאֶל־אֲנָשָׁ֖יו לְתָפְשָֽׂם׃ (כז) וּמַלְאָ֣ךְ בָּ֔א אֶל־שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר מַֽהֲרָ֣ה וְלֵ֔כָה כִּֽי־פָשְׁט֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים עַל־הָאָֽרֶץ׃ (כח) וַיָּ֣שָׁב שָׁא֗וּל מִרְדֹף֙ אַֽחֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיֵּ֖לֶךְ לִקְרַ֣את פְּלִשְׁתִּ֑ים עַל־כֵּ֗ן קָֽרְאוּ֙ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת׃ (כט) וַיַּ֥עַל דָּוִ֖ד מִשָּׁ֑ם וַיֵּ֖שֶׁב בִּמְצָד֥וֹת עֵֽין־גֶּֽדִי׃
֍ ֍ ֍
(יט) וַיַּעֲלוּ זִפִים – האנשים הגרים במדבר זיף אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה, לֵאמֹר, הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ, וביארו לו בפירוט רב את מקומו של דוד, בַמְּצָדוֹת, בַּחֹרְשָׁה, בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן.
(כ) וְעַתָּה, לְכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ לָרֶדֶת, רֵד, וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ – ועלינו מוטל להסגירו בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
(כא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, בְּרוּכִים אַתֶּם לַה', כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי.
(כב) אמנם ידע שאול שדוד מתנהג בתחבולות להחביא את מקומו, ולכן הוסיף וציוה אותם, לְכוּ נָא הָכִינוּ עוֹד את תפיסתו, וּדְעוּ בידיעה ברורה וּרְאוּ בעצמכם אֶת מְקוֹמוֹ האמיתי אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ שם, ותבררו היטב מִי רָאָהוּ שָׁם, ואל תסמכו על כל האומר כן, שמא הוא מאנשי בריתו ואומר כן בשקר, אלא תבררו שראוהו אנשים נאמנים. והסביר להם שאול מדוע הוא מצווה אותם לברר את הדברים כל כך, כִּי אָמַר אֵלַי מרגל ששלחתי אחריו, עָרוֹם יַעְרִם הוּא – שדוד מרבה לנהוג בעורמה כדי להסתיר את מקומו.
(כג) והוסיף וציוה אותם, וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם, שאם לא כן, אף שאדע את מקומו, יוכל למהר ולהסתתר באותם מחבואים, וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן – כאשר יהיה הדבר נכון וברור ביותר, וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם, וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ, אל תחשבו שאתרשל מלחפשו [ומחמת כן אני מצוה אתכם לעשות את כל ההכנות הללו], אלא אף אני אטרח בכך, וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה.
(כד) ואחרי שעשו כדבר שאול וביררו היטב את מקומו של דוד, וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו כבר עזבו את חורשה, והיו באותה שעה בְּמִדְבַּר מָעוֹן, בָּעֲרָבָה, אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן.
(כה) וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ את דוד, אחרי שלא מצאוהו בחורשה, וַיַּגִּדוּ לְדָוִד ששאול בא לחפשו, וַיֵּרֶד הַסֶּלַע, שהוא מקום קשה יותר לחפשו, מאחר ויש בו סלעים, וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן. וַיִּשְׁמַע זאת שָׁאוּל, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד אל מִדְבַּר מָעוֹן.
(כו) וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו היו מִצַּד הָהָר מִזֶּה, וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל, וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים – מקיפים את ההר מכל צד, אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו, לְתָפְשָׂם.
(כז) וכדי להציל את דוד, וּמַלְאָךְ ה' בָּא אֶל שָׁאוּל, לֵאמֹר, מַהֲרָה וְלֵכָה, כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ.
(כח) וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד, וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים, עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת, כי באותו סלע נחלקו שאול ואנשיו מעם דוד ואנשיו.
(כט) וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם, וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי.
