שיעור 14, ספר עזרא, פרק ד, יב-יג

יב יְדִ֨יעַ֙ לֶֽהֱוֵ֣א לְמַלְכָּ֔א דִּ֣י יְהֽוּדָיֵ֗א דִּ֤י סְלִ֨קוּ֙ מִן־לְוָתָ֔ךְ עֲלֶ֥ינָא אֲת֖וֹ לִירֽוּשְׁלֶ֑ם קִרְיְתָ֨א מָֽרָדְתָּ֤א וּבִֽאישְׁתָּא֙ בָּנַ֔יִן וְשֽׁוּרַיָּ֣א שַׁכְלִ֔לוּ וְאֻשַּׁיָּ֖א יַחִֽיטוּ׃ יג כְּעַ֗ן יְדִ֨יעַ֙ לֶֽהֱוֵ֣א לְמַלְכָּ֔א דִּ֠י הֵ֣ן קִרְיְתָ֥א דָךְ֙ תִּתְבְּנֵ֔א וְשֽׁוּרַיָּ֖א יִֽשְׁתַּכְלְל֑וּן מִנְדָּֽה־בְל֤וֹ וַֽהֲלָךְ֙ לָ֣א יִנְתְּנ֔וּן וְאַפְּתֹ֥ם מַלְכִ֖ים תְּהַנְזִֽק׃

֍           ֍            ֍

(יב) יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא – יהיה ידוע למלך, דִּי יְהוּדָיֵא דִּי סְלִקוּ מִן לְוָתָךְ – שהיהודים שעלו מאצלך, כי שלחת אותם לחופשי, עֲלֶינָא אֲתוֹ לִירוּשְׁלֶם – באו אלינו לירושלים, קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִאישְׁתָּא בָּנַיִן – את הקריה המורדת והחוטאת הם בונים, וְשׁוּרַיָּא שַׁכְלִלוּ – ואת החומות הם רוצים להשלים, וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ – ורוצים הם לקשר את היסודות כולם זה לזה [ועיקר רמאותם היתה כאן, שנוסח המכתב היה יכול להשתמע לשתי פנים, א. שהיהודים הגיעו לירושלים, שהיא העיר המורדת והחוטאת, והם בונים שם בנין [ולשון 'בָּנַיִן' תתפרש כבנין], וכך היתה האמת, אך בזה לא היה כל עוון, כיון שכורש נתן להם רשות לבנות את בית המקדש. ב. שהיהודים באו לירושלים העיר המורדת והחוטאת, הם בונים אותה עצמה [ולשון 'בָּנַיִן' תתפרש כבניה], ודבר זה יכעיס את המלך. והם כתבו בתרגומם את הדברים באופן שיובן שהיהודים בונים את ירושלים, אך אם יתגלה השקר, שאין היהודים בונים כלל את חומות ירושלים, יוכלו המתרגמים לטעון שהם הבינו שכוונת כותבי האגרת היתה לבניית ירושלים, וכותבי האגרת יאמרו שהם התכוונו לבניית בית המקדש].

(יג) ולאחר שכתבו שהיהודים בונים את ירושלים, ביארו את הנזק הכרוך בזה, כְּעַן יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא – עתה, ידוע יהיה למלך, דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא – שאם אכן תִּבָּנֶה קריה זו, וְשׁוּרַיָּא יִשְׁתַּכְלְלוּן – ויסתיימו יסודותיה, הרי שאת המיסים ששמם מִנְדָּה, בְלוֹ וַהֲלָךְ, לָא יִנְתְּנוּן – לא יתנו אותם אנשים, כי ימרדו במלך, וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק – ויהיה בכך נזק לאוצר המלכות.