א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲתִשְׁפֹּ֥ט הֲתִשְׁפֹּ֖ט אֶת־עִ֣יר הַדָּמִ֑ים וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ אֵ֖ת כָּל־תּֽוֹעֲבוֹתֶֽיהָ׃ ג וְאָֽמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם בְּתוֹכָ֖הּ לָב֣וֹא עִתָּ֑הּ וְעָֽשְׂתָ֧ה גִלּוּלִ֛ים עָלֶ֖יהָ לְטָמְאָֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק כב (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(ב) כיון שבנבואה הקודמת אמר שהיו לפני נבוכדנצר שתי דרכים, לירושלים ולרבת בני עמון, ובכל הקסמים שעשה כיוונו אותו לירושלים, יתפלא השומע על כך, וכי בני עמון היו צדיקים לעומת יושבי ירושלים, ולכן נאמרה לו נבואה זו המתארת את חטאי אנשי ירושלים, שמחמת כן נגזר דינם. וְאַתָּה בֶן אָדָם, הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט – וכי תשפוט ותחקור בדעתך אם ראוי לשפוט אֶת ירושלים עִיר הַדָּמִים, כדי לברר מה היו חטאיה ומדוע התחייבה כליה [ומכונה 'עיר הדמים' מצד הדם ששפכו בה ברצח, ומצד דם יושביה שנשפך על ידי האויב], הרי אני אומר לך את חטאיה, וְהוֹדַעְתָּהּ – תודיע לה אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ, שמחמתן נגזר דינה, ויראו הכל שבא משפטה כפי הדין והצדק.
(ג) וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ, כי עיקר גזר דינם היה על שפיכות דמים שהיה בה, ועל ידי כך גרמה לעצמה לָבוֹא עִתָּהּ – שיגיע עת וזמן כליונה, וְעָשְׂתָה מלבד שפיכות הדמים גם גִלּוּלִים [-עבודה זרה] עָלֶיהָ, ויתר התועבות, לְטָמְאָה, וכפי שיפרש.
