יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 156, ספר יחזקאל, פרק כב, ד-ו

ד בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכָל־הָֽאֲרָצֽוֹת׃ ה הַקְּרֹב֛וֹת וְהָֽרְחֹק֥וֹת מִמֵּ֖ךְ יִתְקַלְּסוּ־בָ֑ךְ טְמֵאַ֣ת הַשֵּׁ֔ם רַבַּ֖ת הַמְּהוּמָֽה׃ ו הִנֵּה֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֥ישׁ לִזְרֹע֖וֹ הָ֣יוּ בָ֑ךְ לְמַ֖עַן שְׁפָךְ־דָּֽם׃

 

֍              ֍               ֍

 

(ד) בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר שָׁפַכְתְּ, אָשַׁמְתְּ, ועל זה בא עיקר העונש, וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר עָשִׂית, לעבוד עבודה זרה, טָמֵאת. ועל ידי שפיכות הדמים הבאת על עצמך את עונשך, וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ – קירבת את סוף הימים הטובים שלך, ובא יום מפלתך וגלותך. ובאותו זמן התכפר להם עוון שפיכות דמים, אך עדיין היו טמאים מחמת גילוליהם, וַתָּבוֹא עַד שְׁנוֹתָיִךְ – ומחמת טומאה זו נוספו לה שנים של יסורים ועונשים בגלות, כי גם בגויים לא מצאו מנוח, עַל כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם שסביבות ירושלים, וְקַלָּסָה – לעג וקלס, שהם גרועים מהחרפה, לְכָל הָאֲרָצוֹת הרחוקות שהתפזרת בהם.

(ה) וחוזר ומפרש שלא רק הארצות הרחוקות יתקלסו בך, אלא הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ, כולם יִתְקַלְּסוּ בָךְ, אלא שהרחוקות יתקלסו מחמת שאת טְמֵאַת הַשֵּׁם – התפרסם שמך למרחוק שאת טמאה, והקרובות יתקלסו בכך שאת רַבַּת הַמְּהוּמָה, כי יראו בעיניהם את כל המהומות שיש בתוכך.

(ו) ובשונה מהדרך הרגילה, שהמון העם מתקנים את מעשיהם על ידי שרואים את הנהגת הנשיאים והשרים שנבחרו מצד מעלתם וחשיבותם, אך הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל בעצמם אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ – כל אחד מהם השתמש בזרועו וכוחו שלא כראוי, לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם שלא במשפט.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)