שיעור 167, ספר ירמיהו, פרק ל, יח-כב

יח כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִי־שָׁב֙ שְׁבוּת֙ אָֽהֳלֵ֣י יַֽעֲק֔וֹב וּמִשְׁכְּנֹתָ֖יו אֲרַחֵ֑ם וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ עַל־תִּלָּ֔הּ וְאַרְמ֖וֹן עַל־מִשְׁפָּט֥וֹ יֵשֵֽׁב׃ יט וְיָצָ֥א מֵהֶ֛ם תּוֹדָ֖ה וְק֣וֹל מְשַֽׂחֲקִ֑ים וְהִרְבִּתִים֙ וְלֹ֣א יִמְעָ֔טוּ וְהִכְבַּדְתִּ֖ים וְלֹ֥א יִצְעָֽרוּ׃ כ וְהָי֤וּ בָנָיו֙ כְּקֶ֔דֶם וַֽעֲדָת֖וֹ לְפָנַ֣י תִּכּ֑וֹן וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַ֖ל כָּל־לֹֽחֲצָֽיו׃ כא וְהָיָ֨ה אַדִּיר֜וֹ מִמֶּ֗נּוּ וּמֹֽשְׁלוֹ֙ מִקִּרְבּ֣וֹ יֵצֵ֔א וְהִקְרַבְתִּ֖יו וְנִגַּ֣שׁ אֵלָ֑י כִּי֩ מִ֨י הוּא־זֶ֜ה עָרַ֧ב אֶת־לִבּ֛וֹ לָגֶ֥שֶׁת אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ כב וִֽהְיִ֥יתֶם לִ֖י לְעָ֑ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים׃

֍֍֍

(יח) כֹּה אָמַר ה', כנגד האומרים שציון וישראל נדחו לגמרי מלפני ה', אין הדבר כן, כי תחילה הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב, ויגורו במקומות ארעיים, כאהלים, וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם, וישבו במשכנות קבועים, ואחר כך וְנִבְנְתָה עִיר (-ירושלים) עַל תִּלָּהּ, כי יבנו בה בית המקדש והיכל המלוכה, וְאַרְמוֹן – בית המקדש עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב – יבנה כפי משפטו וחוקיו, כי יש לבנותו בדיוק כפי שהתקבל בנבואה.

(יט) וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה – הודאה על הניסים שאירעו להם, וְקוֹל מְשַׂחֲקִים מרוב טובה, וְהִרְבִּתִים בריבוי עם וְלֹא יִמְעָטוּ, וְהִכְבַּדְתִּים – יהיו מכובדים בכבוד ובשררה, וְלֹא יִצְעָרוּ.

(כ) וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם, וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן, כי ישכון ה' בתוכם ולא יעזבם עוד, וּפָקַדְתִּי בעונשים עַל כָּל לֹחֲצָיו.

(כא) וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ – ה'אדיר', שהוא המלך המולך על העם, יהיה מקרב העם, וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא – העם יבחר במי שימשול עליהם (ולא כפי שהיה בזמן בית שני שנבחרו המלכים על ידי הגויים ששלטו עליהם), וְהִקְרַבְתִּיו, שיהיה מקרובי ה' העומדים בהיכלו, וְנִגַּשׁ אֵלָי על ידי שאקרבנו, כִּי מִי הוּא זֶה אשר עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי מעצמו, בלא שאקרבנו, נְאֻם ה'.

(כב) וִהְיִיתֶם לִי תחילה לְעָם, על ידי שתהיו צדיקים, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם על ידי זה לֵאלֹהִים.