שיעור 175, ספר ירמיהו, פרק לא, כב-כה
כב כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ע֣וֹד יֹֽאמְר֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבְעָרָ֔יו בְּשׁוּבִ֖י אֶת־שְׁבוּתָ֑ם יְבָֽרֶכְךָ֧ יְהוָ֛ה נְוֵה־צֶ֖דֶק הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃ כג וְיָ֥שְׁבוּ בָ֛הּ יְהוּדָ֥ה וְכָל־עָרָ֖יו יַחְדָּ֑ו אִכָּרִ֕ים וְנָֽסְע֖וּ בַּעֵֽדֶר׃ כד כִּ֥י הִרְוֵ֖יתִי נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וְכָל־נֶ֥פֶשׁ דָּֽאֲבָ֖ה מִלֵּֽאתִי׃ כה עַל־זֹ֖את הֱקִיצֹ֣תִי וָֽאֶרְאֶ֑ה וּשְׁנָתִ֖י עָ֥רְבָה לִּֽי׃
֍֍֍
(כב) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם – כשאשיב את הערים למעלתם הראשונה, יְבָרֶכְךָ ה', נְוֵה צֶדֶק – מקום שהצדק נטע את נוהו ומשכנו בו, הַר הַקֹּדֶשׁ, והוא הר ציון, ששם משכן הקדושה.
(כג) וְיָשְׁבוּ בָהּ [-בנוה הצדק] יְהוּדָה וְכָל עָרָיו יַחְדָּו, וכאילו הערים עצמם יימצאו בתוך נוה הצדק, כי כולם יהיו מלאים בצדק, אִכָּרִים, שהם עובדי אדמה, וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר – ואותם אשר נסעו תמיד ממקום למקום לרעות את עדריהם, ובדרך כלל רועי צאן לוקחים את צאנם לשדות זרים, לא יעשו כן עתה, אלא ישבו במקומם, בנוה הצדק.
(כד) כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה מרוב עבודה, וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה – דאוגה ועצובה מחמת שחסר לה דברים מסוימים, מִלֵּאתִי בכל צרכיה, ולא יצטרכו עוד לגזול ולחמוס, אלא ידורו בנוה הצדק.
(כה) כיון שרוב נבואותיו של ירמיהו היו נבואות פורענות, ומחמת כן היה עצוב, לא היתה נבואה שורה עליו ביום, כיון שאין נבואה שורה על האדם אלא מתוך שמחה, ורק כשהיה ישן בלילה היה מקיץ לחזיונות נבואה, אבל עַל הנבואה הזֹאת, שהיא נבואה של שמחה על העתיד לבוא, הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה – ראיתי אותה בהקיץ, וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי, כי לא הוצרכתי להתעורר משנתי כדי לראות נבואה זו.
