שיעור 174, ספר ירמיהו, פרק לא, כ-כא
כ הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים שִׂ֤מִי לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים שִׁ֣תִי לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה דֶּ֣רֶךְ הָלָ֑כְתְּ שׁ֚וּבִי בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל שֻׁ֖בִי אֶל־עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה׃ כא עַד־מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה כִּֽי־בָרָ֨א יְהוָ֤ה חֲדָשָׁה֙ בָּאָ֔רֶץ נְקֵבָ֖ה תְּס֥וֹבֵֽב גָּֽבֶר׃
֍֍֍
(כ) (כאשר מתקנים את הדרכים, מציבים בכל פרשת דרכים ציונים המראים להיכן נמשכת הדרך, ואם הדרך מתוקנת יותר נוטעים עצי תמרים לאורך הדרך, כדי שיהיה ניכר שיש ללכת בין עצי התמרים, וכאשר רוצים לתקן את הדרך יותר סוללים מסילה כבושה ונוחה להליכה), פונה עתה הנביא לישראל העומדים לחזור לארצם, ומבקשים את הדרך ללכת בה, ואומר להם, הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים הנמצאים בפרשת הדרכים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים – עצי תמרים, המכוונים את הדרך כולה, שִׁתִי (-שימי) לִבֵּךְ לַמְסִלָּה, וכל אלו קיימים ומכוונים אותך אל הדֶּרֶךְ שבה הָלָכְתְּ, ואם כן שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל מן הגולה, שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה, המוכנים ומחכים לך.
(כא) ופונה עתה אל ארץ ישראל ואומר, עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין ותסתתרי מעם ישראל, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, כִּי בָרָא ה' בריאה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, שבדרך כלל האיש הוא המבקש אחר האשה, ולא להיפך, וכך העם (המשול לאיש) מחפש אחר הארץ המתאימה לו (המשולה לאשה), ונלחם כדי לכובשה, ואילו עתה נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר – כאילו ארץ ישראל היא המבקשת וקוראת לישראל שיחזרו אליה, כי בזמן בית המקדש השני חזרו ישראל לארצם ללא מלחמה וכיבוש.
