יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 187, ספר יחזקאל, פרק כד, יח-כד

יח וָֽאֲדַבֵּ֤ר אֶל־הָעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַתָּ֥מָת אִשְׁתִּ֖י בָּעָ֑רֶב וָאַ֥עַשׂ בַּבֹּ֖קֶר כַּֽאֲשֶׁ֥ר צֻוֵּֽיתִי׃ יט וַיֹּֽאמְר֥וּ אֵלַ֖י הָעָ֑ם הֲלֹֽא־תַגִּ֥יד לָ֨נוּ֙ מָה־אֵ֣לֶּה לָּ֔נוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃ כ וָֽאֹמַ֖ר אֲלֵיהֶ֑ם דְּבַ֨ר־יְהוָ֔ה הָיָ֥ה אֵלַ֖י לֵאמֹֽר׃ כא אֱמֹ֣ר ׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ׃ כב וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי עַל־שָׂפָם֙ לֹ֣א תַעְט֔וּ וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ כג וּפְאֵֽרֵכֶ֣ם עַל־רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְנַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם לֹ֥א תִסְפְּד֖וּ וְלֹ֣א תִבְכּ֑וּ וּנְמַקֹּתֶם֙ בַּעֲוֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם וּנְהַמְתֶּ֖ם אִ֥ישׁ אֶל־אָחִֽיו׃ כד וְהָיָ֨ה יְחֶזְקֵ֤אל לָכֶם֙ לְמוֹפֵ֔ת כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה תַּֽעֲשׂ֑וּ בְּבוֹאָ֕הּ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃

 

֍              ֍               ֍

 

(יח) וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר את הנבואה הזו, וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב, וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, שלא לנהוג מנהגי אבילות.

(יט) וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָעָם, הֲלֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּנוּ – מה הדברים הללו מורים לנו, כִּי אַתָּה עֹשֶׂה, כלומר, בודאי אינך עושה אותם בחינם, אלא כדי להורות לנו איזה ענין או נבואה שנאמרה לך.

(כ) וָאֹמַר אֲלֵיהֶם, דְּבַר ה' הָיָה אֵלַי, לֵאמֹר.

(כא) אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם, וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם, וזהו הנמשל למיתת אשת יחזקאל, כי השכינה הקדושה דבקה בבית המקדש באהבה, כאהבת איש לאשתו, וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם בירושלים בעת שיצאתם לגלות, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ.

(כב) וַעֲשִׂיתֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי במיתת אשתי, עַל שָׂפָם לֹא תַעְטוּ, וְלֶחֶם אֲנָשִׁים של סעודת הבראה לֹא תֹאכֵלוּ.

(כג) וּפְאֵרֵכֶם ישארו עַל רָאשֵׁיכֶם, וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ, מיראת הכשדים שאתם נמצאים בארצם, או מפני שכולם אבלים ואין מי שינחם אתכם, וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם, וּנְהַמְתֶּם דרך צער אִישׁ אֶל אָחִיו.

(כד) וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת [-לסימן], כי כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הוא במות אשתו, תַּעֲשׂוּ אתם בְּבוֹאָהּ – כאשר תבוא השמועה על חורבן בית המקדש, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהִים.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)