יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 188, ספר יחזקאל, פרק כד, כה-כז

כה וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲל֗וֹא בְּי֨וֹם קַחְתִּ֤י מֵהֶם֙ אֶת־מָ֣עוּזָּ֔ם מְשׂ֖וֹשׂ תִּפְאַרְתָּ֑ם אֶת־מַחְמַ֤ד עֵֽינֵיהֶם֙ וְאֶת־מַשָּׂ֣א נַפְשָׁ֔ם בְּנֵיהֶ֖ם וּבְנֽוֹתֵיהֶֽם׃ כו בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יָב֥וֹא הַפָּלִ֖יט אֵלֶ֑יךָ לְהַשְׁמָע֖וּת אָזְנָֽיִם׃ כז בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִפָּ֤תַח פִּ֨יךָ֙ אֶת־הַפָּלִ֔יט וּתְדַבֵּ֕ר וְלֹ֥א תֵֽאָלֵ֖ם ע֑וֹד וְהָיִ֤יתָ לָהֶם֙ לְמוֹפֵ֔ת וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

 

֍              ֍               ֍

 

(כה) ומבאר לו עתה שהנמשל דומה למשל גם בכך שתהיה לו ידיעה בנבואה קודם שיבוא מי שיבשר לו אותה, וְאַתָּה בֶן אָדָם, הֲלוֹא בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת מָעוּזָּם, מְשׂוֹשׂ תִּפְאַרְתָּם, אֶת מַחְמַד עֵינֵיהֶם, וזהו בית המקדש. וְאֶת מַשָּׂא נַפְשָׁם – הדבר שאליו הם נושאים את נפשם, שהם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם.

(כו) בַּיּוֹם הַהוּא אשר יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ, לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם – להשמיע לאזניך הגשמיות את דבר חורבן בית המקדש, אך לא יהיה לך צורך בהודעת הפליט, כי כבר תדע זאת בנבואה, כפי שיבאר בפסוק הבא.

(כז) בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת הַפָּלִיט – באותו יום שיבוא הפליט, יפתח פיך בנבואה שתים עשרה שעות קודם לכן, ותתנבא על כך שנחרב בית המקדש [בדומה לנבואה שקיבל בבוקר על מיתת אשתו בערב], וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד – ומאותו זמן תדבר דברי נבואה, כי עד אותו זמן לא היה מתנבא לישראל, כמו שנאמר לעיל (ג' כ"ו) "וּלְשׁוֹנְךָ אַדְבִּיק אֶל חִכֶּךָ וְנֶאֱלַמְתָּ", והטעם לכך, כי ירמיהו היה הנביא המיוחד להתנבא בירושלים, ואם היה צדקיהו המלך שומע לקולו ונכנע לנבוכדנצר מלך בבל לא היתה העיר נחרבת, ולכן יחזקאל עדיין לא היה יכול להתנבא על ענינים אלו, כיון שהיה הדבר תלוי בקיום נבואותיו של ירמיהו בירושלים, אמנם לאחר שנחרב בית המקדש והושלמה נבואת ירמיהו, ניתנה רשות ליחזקאל להתנבא, ומאז נפתח פיו להתנבא בתמידות לכל ישראל, ולא נאלם עוד. וטעם נוסף, כי עד עתה היו ביניהם נביאי שקר האומרים שלא יחרב בית המקדש, ומחמת כן לא היו ישראל שומעים לנבואות האמת של יחזקאל, אך לאחר שבאה השמועה על חורבן בית המקדש, הכירו הכל שהיו אלו נבואות אמת בפיו, ומאותו זמן שמעו לקול נבואותיו, וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת בכך שתאמר להם את ענין חורבן הבית שתים עשרה שעות לפני ביאת הפליט, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)