יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 200. ספר שמואל ב, פרק יב, א-ו

(א) וַיִּשְׁלַ֧ח ה֛' אֶת־נָתָ֖ן אֶל־דָּוִ֑ד וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ שְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֗ים הָיוּ֙ בְּעִ֣יר אֶחָ֔ת אֶחָ֥ד עָשִׁ֖יר וְאֶחָ֥ד רָֽאשׁ׃ (ב) לְעָשִׁ֗יר הָיָ֛ה צֹ֥אן וּבָקָ֖ר הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ (ג) וְלָרָ֣שׁ אֵֽין־כֹּ֗ל כִּי֩ אִם־כִּבְשָׂ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אֲשֶׁ֣ר קָנָ֔ה וַיְחַיֶּ֕הָ וַתִּגְדַּ֥ל עִמּ֛וֹ וְעִם־בָּנָ֖יו יַחְדָּ֑ו מִפִּתּ֨וֹ תֹאכַ֜ל וּמִכֹּס֤וֹ תִשְׁתֶּה֙ וּבְחֵיק֣וֹ תִשְׁכָּ֔ב וַתְּהִי־ל֖וֹ כְּבַֽת׃ (ד) וַיָּ֣בֹא הֵלֶךְ֮ לְאִ֣ישׁ הֶֽעָשִׁיר֒ וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙ וּמִבְּקָר֔וֹ לַֽעֲשׂ֕וֹת לָֽאֹרֵ֖חַ הַבָּא־ל֑וֹ וַיִּקַּ֗ח אֶת־כִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו׃ (ה) וַיִּֽחַר־אַ֥ף דָּוִ֛ד בָּאִ֖ישׁ מְאֹ֑ד וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־נָתָ֔ן חַי־ה֕' כִּ֣י בֶן־מָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָֽעֹשֶׂ֥ה זֹֽאת׃ (ו) וְאֶת־הַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם עֵ֗קֶב אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְעַ֖ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָמָֽל׃

 

֍           ֍            ֍

 

כיון שכפי שהתבאר לא חטא דוד בחטא שניתן להעניש עליו בידי אדם, ועלה בידו לעשות הכל בדרך היתר, לא הרגיש כל פגם במעשיו, ורצה הקדוש ברוך הוא לעוררו ולהוכיח לו שלא נהג כראוי לפי דרגתו, עשה זאת על ידי משל, כדי שדוד בעצמו יחרוץ את משפטו.

) וַיִּשְׁלַח ה' אֶת נָתָן הנביא אֶל דָּוִד, וַיָּבֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מעשה, כאילו היה באמת, ופרטי המעשה מתאימים כ'משל' להנהגת דוד, שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ – עני.

) לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד, שזה משל לדוד, שהיו לו כמה נשים, והיה יכול לישא עוד נשים.

) וְלָרָשׁ אֵין כֹּל, כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וזה משל לאוריה שהיתה לו רק בת שבע לאשה, וקידש אותה לאשה בקטנותה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ, וכן בת שבע גדלה בבית אוריה עד שהיתה ראויה לחיי נישואין, וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו, שהיו לאוריה בנים מאשה אחרת, שכבר מתה, מִפִּתּוֹ תֹאכַל, וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי לוֹ כְּבַת.

) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וכיון שלא היה אותו הלך חשוב בעיני אותו עשיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ, וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ – הכין אותה לאכילה לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.

) והנה אף שבמשפט התורה יש דינים מוחלטים לכל מעשה, ללא שייכות לנסיבות, הרי שהמלך יכול לשפוט מצד המלכות אף שלא כדין התורה, ולכן, וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן, חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת, כי מצד האכזריות ורוע הלב שהראה אותו איש עשיר במעשיו ראוי הוא לעונש חמור.

) וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם – ארבע פעמים, כעיקר דין התורה, שהגונב מחברו כבש ושוחטו, חייב לשלם לו ארבעה כבשים, עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, והיינו גניבת הכבש וטביחתו, וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל מגיע לו עונש נפרד, וזהו שאמר בתחילה בן מוות הוא.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)