יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 201. ספר שמואל ב, פרק יב, ז-י

(ז) וַיֹּ֧אמֶר נָתָ֛ן אֶל־דָּוִ֖ד אַתָּ֣ה הָאִ֑ישׁ כֹּֽה־אָמַ֨ר ה֜' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽנֹכִ֞י מְשַׁחְתִּ֤יךָֽ לְמֶ֨לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽנֹכִ֥י הִצַּלְתִּ֖יךָ מִיַּ֥ד שָׁאֽוּל׃ (ח) וָֽאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת־בֵּ֣ית אֲדֹנֶ֗יךָ וְאֶת־נְשֵׁ֤י אֲדֹנֶ֨יךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וָֽאֶתְּנָ֣ה לְךָ֔ אֶת־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וְאִ֨ם־מְעָ֔ט וְאֹסִ֥פָה לְּךָ֖ כָּהֵ֥נָּה וְכָהֵֽנָּה׃ (ט) מַדּ֜וּעַ בָּזִ֣יתָ ׀ אֶת־דְּבַ֣ר ה֗' לַֽעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינַי֒ אֵ֣ת אֽוּרִיָּ֤ה הַֽחִתִּי֙ הִכִּ֣יתָ בַחֶ֔רֶב וְאֶ֨ת־אִשְׁתּ֔וֹ לָקַ֥חְתָּ לְּךָ֖ לְאִשָּׁ֑ה וְאֹת֣וֹ הָרַ֔גְתָּ בְּחֶ֖רֶב בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ (י) וְעַתָּ֗ה לֹֽא־תָס֥וּר חֶ֛רֶב מִבֵּֽיתְךָ֖ עַד־עוֹלָ֑ם עֵ֚קֶב כִּ֣י בְזִתָ֔נִי וַתִּקַּ֗ח אֶת־אֵ֨שֶׁת֙ אֽוּרִיָּ֣ה הַֽחִתִּ֔י לִֽהְי֥וֹת לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃

 

֍           ֍            ֍

 

) לאחר שחרץ דוד את משפטו של אותו אדם שגזל את כבשת הרש, וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד, אַתָּה הָאִישׁ שעליו התכוונתי במשל זה, כי אף שמצד העבירות עצמן אין כאן לא עבירה של רציחה ולא עבירה של אשת איש, כיון שהכל היה בהיתר, אך מצד ההסתכלות על האדם הפועל את המעשים, הרי חומרת המעשה היא כחומרת מעשיו של אותו אדם עשיר, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הרי אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל, ומצד מעלתך, שדבקה בך ההשגחה הפרטית להצילך מיד כל אויבך היה לך להשמר מכל חטא קל ביותר, בְּזָכְרְךָ את הטובות שה' גמל עמך.

) ועוד טעם שהיה לך להמנע מהנהגה זו, כיון שדומה אתה לאיש העשיר שהיו לו צאן ובקר לרוב, וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ, וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ, וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וכבר היו לדוד באותה שעה שש נשים, וְאִם מְעָט הם בעיניך, וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, כי המלך רשאי לישא עד שמונה עשרה נשים.

) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה', לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי, כי אף שבעיני בשר ודם אין נראה לעין כל חטא, הרי בעיני ה' רע הדבר, אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה, וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, כי אף שכל אחד מהדברים היה מותר וראוי מצד עצמו, אך כיון שבפועל היה כל אחד סיבה לחבירו, ומחמת הריגת אוריה יכולת לישא את בת שבע לאשה, ולשם נישואין אלו סובבת את מיתתו, הרי זה כאילו לקחת את אשתו שלא בדרך הראויה.

) וְעַתָּה, לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם, עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי, ומאחר ולפי ערכו וחשיבותו של דוד לא היה ראוי לו לעשות מעשה זה, וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה, ועונש זה יהא כמו העונש שחרץ דוד על אותו אדם עשיר, שבן מוות הוא.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)