יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד
יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 232. ספר שמואל ב, פרק יח, י-טו

(י) וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד וַיַּגֵּ֖ד לְיוֹאָ֑ב וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ רָאִ֣יתִי אֶת־אַבְשָׁלֹ֔ם תָּל֖וּי בָּֽאֵלָֽה׃ (יא) וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָאִישׁ֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ וְהִנֵּ֣ה רָאִ֔יתָ וּמַדּ֛וּעַ לֹֽא־הִכִּית֥וֹ שָׁ֖ם אָ֑רְצָה וְעָלַ֗י לָ֤תֶת לְךָ֙ עֲשָׂ֣רָה כֶ֔סֶף וַֽחֲגֹרָ֖ה אֶחָֽת׃ (יב) וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב וְל֨וּא אָֽנֹכִ֜י שֹׁקֵ֤ל עַל־כַּפַּי֙ אֶ֣לֶף כֶּ֔סֶף לֹֽא־אֶשְׁלַ֥ח יָדִ֖י אֶל־בֶּן־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י בְאָזְנֵ֜ינוּ צִוָּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ אֹֽ֠תְךָ וְאֶת־אֲבִישַׁ֤י וְאֶת־אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר שִׁמְרוּ־מִ֕י בַּנַּ֖עַר בְּאַבְשָׁלֽוֹם׃ (יג) אֽוֹ־עָשִׂ֤יתִי בְנַפְשִׁי֙ שֶׁ֔קֶר וְכָל־דָּבָ֖ר לֹֽא־יִכָּחֵ֣ד מִן־הַמֶּ֑לֶךְ וְאַתָּ֖ה תִּתְיַצֵּ֥ב מִנֶּֽגֶד׃ (יד) וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב לֹא־כֵ֖ן אֹחִ֣ילָה לְפָנֶ֑יךָ וַיִּקַּח֩ שְׁלֹשָׁ֨ה שְׁבָטִ֜ים בְּכַפּ֗וֹ וַיִּתְקָעֵם֙ בְּלֵ֣ב אַבְשָׁל֔וֹם עוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י בְּלֵ֥ב הָֽאֵלָֽה׃ (טו) וַיָּסֹ֨בּוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֔ים נֹֽשְׂאֵ֖י כְּלֵ֣י יוֹאָ֑ב וַיַּכּ֥וּ אֶת־אַבְשָׁל֖וֹם וַיְמִתֻֽהוּ׃

 

֍           ֍            ֍

 

(י) וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד מעבדי דוד, את אבשלום תלוי, וַיַּגֵּד לְיוֹאָב וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה.

(יא) וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ, וְהִנֵּה רָאִיתָ, וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה, ואם היית עושה כן, וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה אֶחָת כְּשָׂכָר על כך.

(יב) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב, וְלוּא אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף – ואפילו אם הייתי מקבל מיד אלף כסף [ולא כמו עתה שאתה רק מבטיח שתתן לי, ורק עשרה כסף] גם כן לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ, כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר שִׁמְרוּ מִי – מי שיבא הדבר לידו שמרוהו שלא ישלח יד בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם.

(יג) אוֹ עָשִׂיתִי בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר – ואם תאמר שהיה לי להורגו ולשקר למלך ולומר שלא הרגתיו, הרי הייתי חוטא בכך שהייתי משקר, ועוד, שבודאי היה הדבר נודע לו, וְכָל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ, וכשיוודע לו הדבר לא תסייע לי, וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד ולא תציל אותי.

(יד) וַיֹּאמֶר יוֹאָב אל אותו האיש, לֹא כֵן – לא אתה תהרגנו, אֹחִילָה לְפָנֶיךָ – אלא אני אתחיל להכותו לפניך, באופן שיהיה חטא זה מוטל עלי, וַיִּקַּח יואב שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים חדים בראשיהם בְּכַפּוֹ, וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם, ולא מת מיד, אלא עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב [-באמצע] הָאֵלָה.

(טו) וַיָּסֹבּוּ – עמדו סביב אבשלום עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב, וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם עוד, וַיְמִתֻהוּ.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)