יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד
יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 235. ספר שמואל ב, פרק יט, א-ה

(א) וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל־עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי־יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי׃ (ב) וַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַל־אַבְשָׁלֽוֹם׃ (ג) וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָל־הָעָ֑ם כִּֽי־שָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶֽעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל־בְּנֽוֹ׃ (ד) וַיִּתְגַּנֵּ֥ב הָעָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לָב֣וֹא הָעִ֑יר כַּֽאֲשֶׁ֣ר יִתְגַּנֵּ֗ב הָעָם֙ הַנִּכְלָמִ֔ים בְּנוּסָ֖ם בַּמִּלְחָמָֽה׃ (ה) וְהַמֶּ֨לֶךְ֙ לָאַ֣ט אֶת־פָּנָ֔יו וַיִּזְעַ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ ק֣וֹל גָּד֑וֹל בְּנִי֙ אַבְשָׁל֔וֹם אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי׃

 

֍           ֍            ֍

 

(א) וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ על הריגת אבשלום, וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר, וַיֵּבְךְּ, וְכֹה אָמַר דוד בְּלֶכְתּוֹ, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, כלומר, הגם שמרדת בי, היתה הנהגתך כהנהגת בן, שלא התכוונת להורגני אלא רק למלוך תחתי, בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, כלומר, בני העיקרי, שהיה ראוי מצד עצמו למלוכה תחתי, וכיון שידע דוד שכל מעשה המרידה של אבשלום היה כעונש על מעשה בת שבע, אמר, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, ולא שתמות אתה בגלל עוונותי, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי, והקדים שמו העצמי לכינויו, כאומר, מצד עצמך לא היית ראוי לההרג, ונהרגת בגלל היותך בני, ומחמת עווני.

(ב) וַיֻּגַּד לְיוֹאָב, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלוֹם, ואמנם ידע יואב שיתעצב המלך על אבשלום, אך חשב שלא יתאבל עליו, כדין הרוגי בית דין, שאין מתאבלים עליהם, ולכן כעס יואב על אבלו של דוד, כיון שמשמעות האבל היתה שנהרג אבשלום שלא כדין.

(ג) וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם, כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ [והעם לא חשבו שאפילו יתעצב דוד על מיתת אבשלום, ולכן התפלאו לשמוע שהתעצב המלך. שלא כמו יואב שידע שיתעצב המלך, והתפלא רק על אבלו, כמובא בפסוק הקודם].

(ד) וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא הָעִיר כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה, ולא באו כדרך המנצחים במלחמה.

(ה) וְהַמֶּלֶךְ לָאַט – כיסה אֶת פָּנָיו כדרך האבלים, וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי. [ואמרו חז"ל שהזכיר שמונה פעמים לשון 'בני', להעלותו משבעה מדורי גיהנום, ולהכניסו לגן עדן].

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)