יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד
יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

תועליות הרלב"ג, ספר שמואל (36)

והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו

 

֍            ֍            ֍

 

ס. להראות עוצם בטחון דוד בה' יתברך, עד שציוה על יואב ואבישי ואתי שיחמלו על הנער אבשלום, ולא ימיתוהו, כי בטח בה' שינוצח אבשלום וצבאו אשר עמו, מפני שרדפו את דוד שלא כדין. וזה גם כן הורה על טוב אופיו של דוד, שלא היה רוצה לשלם לו מדה כנגד מדה, אך לא יכול דוד למנוע זאת, כי מן השמים נלחמו עם אבשלום שיפול ביד פשעיו, וגם כדי שעל ידי זה תיכון המלוכה ביד שלמה, כפי גזירת ה'. והנה היתה תכונת דוד חזקה בזה הענין, עד שכבר נתאבל על אבשלום זה האבל הנפלא הנזכר בספור זה.

סא. להודיע שאין ראוי לאדם טוב לבשר לאדם גדול בשורה שלא ישמח בה, ולכן הרחיק יואב את אחימעץ מלבשר אל המלך דוד דבר הריגת אבשלום, ולפי שחשב אחימעץ שישמח בה דוד בקש לרוץ לבשר זאת למלך, וכאשר הבין שידאג המלך בזה, לא רצה לבשר זאת הבשורה, ולכן גם אמר המלך דוד על אחימעץ 'איש טוב הוא, ואל בשורה טובה יבא', למדנו מזה שאין מדרך האיש הטוב לבשר הבשורה הרעה:

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)