שיעור 261, ספר ירמיהו, פרק מח, מג-מז
מג פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֛יךָ יוֹשֵׁ֥ב מוֹאָ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה׃ מד הַנָּ֞ס מִפְּנֵ֤י הַפַּ֨חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעֹלֶה֙ מִן־הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אָבִ֨יא אֵלֶ֧יהָ אֶל־מוֹאָ֛ב שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ מה בְּצֵ֥ל חֶשְׁבּ֛וֹן עָֽמְד֖וּ מִכֹּ֣חַ נָסִ֑ים כִּי־אֵ֞שׁ יָצָ֣א מֵֽחֶשְׁבּ֗וֹן וְלֶֽהָבָה֙ מִבֵּ֣ין סִיח֔וֹן וַתֹּ֨אכַל֙ פְּאַ֣ת מוֹאָ֔ב וְקָדְקֹ֖ד בְּנֵ֥י שָׁאֽוֹן׃ מו אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖ד עַם־כְּמ֑וֹשׁ כִּֽי־לֻקְּח֤וּ בָנֶ֨יךָ֙ בַּשֶּׁ֔בִי וּבְנֹתֶ֖יךָ בַּשִּׁבְיָֽה׃ מז וְשַׁבְתִּ֧י שְׁבוּת־מוֹאָ֛ב בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה עַד־הֵ֖נָּה מִשְׁפַּ֥ט מוֹאָֽב׃
֍֍ ֍
(מג) כאשר רוצים לצוד חיות, חופרים 'פחת', שזהו בור גדול באדמה, כדי שתפול שם החיה בלכתה, ומהצד השני של הבור מניחים פח, כדי שאם תנסה החיה לצאת תתקל בו ותיפול, וכדי שתגיע החיה לאותו מקום מפחידים אותה בכלבים הרודפים אחריה, וכך יהיה כאן, פַּחַד, וָפַחַת, וָפָח, יהיו עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב, נְאֻם ה'.
(מד) הַנָּס מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת, וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח, והנמשל הוא שיבואו על מואב צרות רבות שתהיינה כרוכות ותלויות זו בזו, כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם, נְאֻם ה'.
(מה) בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים – כאשר באו הנסים מהמלחמה אל העיר חשבון ורצו לחסות בצל חומתה, בא עליהם האויב בכח גדול, עד שמחמת כח האויב עמדו מלנוס, כי נחלש כוחם מפחד האויב, כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן, והוא האויב שכילה אותם כשם שהאש שורפת, וְלֶהָבָה, הבוערת למרחק גדול יותר, יצאה מִבֵּין סִיחוֹן הרחוקה, וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב – כילתה האש את הקצוות של מואב, המשולות כאן לפאת הראש, וְקָדְקֹד – ושרפה גם את הראש עצמו, שהוא בְּנֵי שָׁאוֹן – הערים הגדולות, שנשמע שם שאון תמיד.
(מו) אוֹי לְךָ מוֹאָב, אָבַד עַם כְּמוֹשׁ (-שם העבודה זרה של מואב), כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי, וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה.
(מז) וְשַׁבְתִּי את שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים – לאחר זמן רב, נְאֻם ה'. ואמנם גם בנבואות של עמים אחרים התערבו נבואות פורענות שיבואו על מואב יחד עם העמים האחרים, אך עַד הֵנָּה הוא מִשְׁפַּט מוֹאָב לבדם, העונשים שבאו עליהם באופן מיוחד.
