שיעור 262, ספר ירמיהו, פרק מט, א-ו

א לִבְנֵ֣י עַמּ֗וֹן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲבָנִ֥ים אֵין֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יוֹרֵ֖שׁ אֵ֣ין ל֑וֹ מַדּ֗וּעַ יָרַ֤שׁ מַלְכָּם֙ אֶת־גָּ֔ד וְעַמּ֖וֹ בְּעָרָ֥יו יָשָֽׁב׃ ב לָכֵ֡ן הִנֵּה֩ יָמִ֨ים בָּאִ֜ים נְאֻם־יְהוָ֗ה וְ֠הִשְׁמַעְתִּי אֶל־רַבַּ֨ת בְּנֵֽי־עַמּ֜וֹן תְּרוּעַ֣ת מִלְחָמָ֗ה וְהָֽיְתָה֙ לְתֵ֣ל שְׁמָמָ֔ה וּבְנֹתֶ֖יהָ בָּאֵ֣שׁ תִּצַּ֑תְנָה וְיָרַ֧שׁ יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יֹֽרְשָׁ֖יו אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ ג הֵילִ֨ילִי חֶשְׁבּ֜וֹן כִּ֣י שֻׁדְּדָה־עַ֗י צְעַקְנָה֮ בְּנ֣וֹת רַבָּה֒ חֲגֹ֣רְנָה שַׂקִּ֔ים סְפֹ֕דְנָה וְהִתְשׁוֹטַ֖טְנָה בַּגְּדֵר֑וֹת כִּ֤י מַלְכָּם֙ בַּגּוֹלָ֣ה יֵלֵ֔ךְ כֹּֽהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יַחְדָּֽיו׃ ד מַה־תִּתְהַֽלְלִי֙ בָּֽעֲמָקִ֔ים זָ֣ב עִמְקֵ֔ךְ הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה הַבֹּֽטְחָה֙ בְּאֹ֣צְרֹתֶ֔יהָ מִ֖י יָב֥וֹא אֵלָֽי׃ ה הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא עָלַ֜יִךְ פַּ֗חַד נְאֻם־אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת מִכָּל־סְבִיבָ֑יִךְ וְנִדַּחְתֶּם֙ אִ֣ישׁ לְפָנָ֔יו וְאֵ֥ין מְקַבֵּ֖ץ לַנֹּדֵֽד׃ ו וְאַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אָשִׁ֛יב אֶת־שְׁב֥וּת בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן נְאֻם־יְהוָֽה׃

֍֍ ֍

פרק מט (א) לִבְנֵי עַמּוֹן, כֹּה אָמַר ה', הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל – וכי אין לישראל בנים הראויים ליורשם, אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ, וכיון שיש להם בנים ויורשים, מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם של בני עמון אֶת נחלת שבט גָּד הסמוכה לארץ עמון, וְעַמּוֹ של עמון בְּעָרָיו של גד יָשָׁב.

(ב) לָכֵן, הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה', ויהיה זה בזמן ביאת המשיח, וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת (-עיר הבירה של) בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה, וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה, וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה, ולא ישארו יורשים לבני עמון, וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו – את עמון, שירשו אותו עתה, אָמַר ה'.

(ג) הֵילִילִי – זעקי ויללי חֶשְׁבּוֹן, כִּי שֻׁדְּדָה העיר עַי של מואב, כי דרך שם בא האויב, צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה (-הכפרים הסמוכים לעיר הבירה של עמון), חֲגֹרְנָה שַׂקִּים, סְפֹדְנָה, וְהִתְשׁוֹטַטְנָה (-שוטטו) בַּגְּדֵרוֹת מחמת שלא יהיו להם בתים, כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו.

(ד) מַה תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים – שם עיר שהיתה לפני 'רבה' בירת עמון, והתהללה בכך שזָב עִמְקֵךְ – היה סביבה עמק מלא מים, ומחמת כן היה קשה לכובשה, ושמרו בה אוצרות תבואה לעת המצור, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ, וכאילו אומרת מִי יָבוֹא אֵלָי.

(ה) הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד, שמחמתו יברחו כולם מהמבצרים, נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת, מִכָּל סְבִיבָיִךְ, וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו – יברח כל איש אל המקום שמול פניו, וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד – לא יתקבצו כל הבורחים לנדוד יחד למקום אחד, אלא יתפזרו לכל עבר.

(ו) וְאַחֲרֵי כֵן, לאחר שיקבלו את עונשם, אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן, נְאֻם ה'.