יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 261. ספר שמואל ב, פרק כד, ה-ט

(ה) וַיַּֽעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיַּֽחֲנ֣וּ בַֽעֲרוֹעֵ֗ר יְמִ֥ין הָעִ֛יר אֲשֶׁ֛ר בְּתוֹךְ־הַנַּ֥חַל הַגָּ֖ד וְאֶל־יַעְזֵֽר׃ (ו) וַיָּבֹ֨אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶל־אֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֨אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶל־צִידֽוֹן׃ (ז) וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִבְצַר־צֹ֔ר וְכָל־עָרֵ֥י הַֽחִוִּ֖י וְהַֽכְּנַעֲנִ֑י וַיֵּֽצְא֛וּ אֶל־נֶ֥גֶב יְהוּדָ֖ה בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (ח) וַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים י֖וֹם יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ (ט) וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְֽׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ־חַ֨יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃

 

֍            ֍            ֍

 

(ה) וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, והתחילו למנות את העם אשר מעבר הירדן, וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר, יְמִין הָעִיר – מחוץ לעיר, חנו במקום אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל, הַגָּד – באחוזת בני גד, וְאֶל יַעְזֵר [כי אמר יואב בליבו, שבט גד הם אנשים קשים, הלוואי שלא יניחו לי למנות אותם ויעשו עימי מלחמה (רש"י)].

(ו) וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה – אל ארץ הגלעד, וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי – הלך אל מקום ישוב חדש, שאנשיו מועטים, כי אמר יואב, אולי בינתיים יתחרט דוד וישלח אליו שליח שיפסיק את המנין, וַיָּבֹאוּ דָּנָה – אל נחלת דן, למקום ששמו יַּעַן, וְסָבִיב – ומשם הסתובבו אֶל צִידוֹן.

(ז) וַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר – אל מבצר חזק העומד על ה'צור', שן סלע, וְכָל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי – ערים שהיו יושבים בהם גם החוים והכנענים יחד עם ישראל, והיו הגויים משלמים להם מיסים, וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה, אל בְּאֵר שָׁבַע.

(ח) וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ, וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה – בסוף תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם אל העיר יְרוּשָׁלִָם.

(ט) וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב, וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ [אמנם בדברי הימים (א' כא, ה) נאמר 'וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב', וביארו חז"ל שיואב השתמט מלמנות את שבט לוי, בטענה שתמיד לא ספרו אותם יחד עם ישראל, וכן לא ספר את שבט בנימין, בטענה שנהרגו מהם רבים במעשה פילגש בגבעה ואין ראוי שיתמעטו יותר. ואותם שני שבטים היו שלש מאות אלף, וזהו ההבדל במנין בין הכתוב כאן לבין הכתוב בדברי הימים. וההבדל במנין אנשי יהודה הוא כיון שבתוך ערי יהודה היו גרים גם לויים וגם מאנשי שבט בנימין, שנחלתם סמוכה ומעורבת עם שבט יהודה, ויואב מנה שלשים אלף מהם עם אנשי יהודה, ובספר דברי הימים, שהובא גם מספר אנשי שבט לוי ושבט בנימין, גרעו את מספרם ממספר אנשי יהודה, ושם מבואר המנין האמיתי של אנשי יהודה לבדם, שזהו ארבע מאות ושבעים אלף איש].

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)