יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 262. ספר שמואל ב, פרק כד, י-יד

(י) וַיַּ֤ךְ לֵב־דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַֽחֲרֵי־כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־הָעָ֑ם וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־ה֗' חָטָ֤אתִי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה ה֔' הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲוֹ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃ (יא) וַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר וּדְבַר־ה֗' הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר׃ (יב) הָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' שָׁלֹ֕שׁ אָֽנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַֽחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃ (יג) וַיָּֽבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים ׀ רָעָ֣ב ׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁים נֻֽסְךָ֨ לִפְנֵֽי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹֽדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱ֠יוֹת שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֨בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹֽׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃ (יד) וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־ה֙' כִּֽי־רַבִּ֣ים רַֽחֲמָ֔ו וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה׃

 

֍            ֍            ֍

 

(י) מיד לאחר שהסתיים המפקד, וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם, כי אם היה מונה אותם כראוי על ידי נטילת מטבע מכל אחד וכדומה לא היה בכך חטא, והתחרט שספר אותם באופן האסור, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה', חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְעַתָּה ה' הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ, כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד בדעתי, ומחמת כן עשיתי חטא זה.

(יא) וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וּדְבַר ה' הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא, חֹזֵה דָוִד [-שכל נבואותיו היו רק לדוד (רד"ק)], לֵאמֹר.

(יב) הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד, כֹּה אָמַר ה', שָׁלֹשׁ גזירות אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ, כי על חטא זה היה ראוי שיבואו עליך שלשה עונשים, ואם אני אטיל עליך את העונש תצטרך לסבול את שלושתם, אבל על ידי שתקבל על עצמך את היסורים והעונש באהבה ומרצון, יהיה די לך בגזירה אחת, ולכן אני מייעץ לך, בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם, וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ.

(יג) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד, וַיַּגֶּד לוֹ את דברי ה' המייעצו לבחור בעצמו את הגזירה כדי להקל מהעונש, וַיֹּאמֶר לוֹ את שלשת הגזירות, הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ, אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ – תברח ותימלט מפני אויביך, וְהוּא רֹדְפֶךָ, וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ. סיים גד הנביא ואמר לדוד, עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר.

(יד) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד, צַר לִי מְאֹד, כי כל אחת מהגזירות קשה מאד, אבל כיון שגזירת הרעב נראית כטבעית, וגזירת האויב תלויה בבני אדם העשויים לבחור ברע, מוטב שאבחר בגזירה שהיא רק בהשגחת ה', ולכן נִפְּלָה נָּא בְיַד ה', בגזירת הדֶּבֶר, כִּי רַבִּים רַחֲמָו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה [וגם גזירת הרעב נחשבת כנפילה ביד אדם, כי העניים יצטרכו לעשירים, והם לא ירחמו עליהם].

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)