שיעור 263, ספר ירמיהו, פרק מט, ז-יא

ז לֶֽאֱד֗וֹם כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַאֵ֥ין ע֛וֹד חָכְמָ֖ה בְּתֵימָ֑ן אָֽבְדָ֤ה עֵצָה֙ מִבָּנִ֔ים נִסְרְחָ֖ה חָכְמָתָֽם׃ ח נֻ֤סוּ הָפְנוּ֙ הֶעְמִ֣יקוּ לָשֶׁ֔בֶת יֹֽשְׁבֵ֖י דְּדָ֑ן כִּ֣י אֵ֥יד עֵשָׂ֛ו הֵבֵ֥אתִי עָלָ֖יו עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיו׃ ט אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ לֹ֥א יַשְׁאִ֖רוּ עֽוֹלֵל֑וֹת אִם־גַּנָּבִ֥ים בַּלַּ֖יְלָה הִשְׁחִ֥יתוּ דַיָּֽם׃ י כִּֽי־אֲנִ֞י חָשַׂ֣פְתִּי אֶת־עֵשָׂ֗ו גִּלֵּ֨יתִי֙ אֶת־מִסְתָּרָ֔יו וְנֶחְבָּ֖ה לֹ֣א יוּכָ֑ל שֻׁדַּ֥ד זַרְע֛וֹ וְאֶחָ֥יו וּשְׁכֵנָ֖יו וְאֵינֶֽנּוּ׃ יא עָזְבָ֥ה יְתֹמֶ֖יךָ אֲנִ֣י אֲחַיֶּ֑ה וְאַלְמְנוֹתֶ֖יךָ עָלַ֥י תִּבְטָֽחוּ׃

֍֍ ֍

(ז) לֶאֱדוֹם, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, ונבואה זו כוללת גם את חורבנה הראשון של אדום, וגם את החורבן העתיד לבוא עליה לעתיד לבוא באחרית הימים, ובחורבן הראשון אירע הדבר על ידי שהארצות הסמוכות לאדום פתחו במלחמה כדי לגרום לחיילי אדום להתרחק מארצם, וכשהיו רחוקים מארצם נכנס האויב לאדום וכבשה בקלות, ועל כך אומר, הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן – בצד דרום, כי אדום נמצאת בדרומה של ארץ ישראל, שעשו דבר סכלות שכזה, להתרחק מארצם, אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים, כי עד עתה היו ביניהם חכמים, נִסְרְחָה חָכְמָתָם.

(ח) נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן – בני ארץ דדן ברחו מפני אדום וישבו להם במקום רחוק, וגרמו לצבא אדום לרדוף אחריהם לשם, ובינתיים נכנסו האויבים לארץ אדום וכבשוה, כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו עֵת פְּקַדְתִּיו, כלומר, באותו זמן שמצד הטבע והמערכה היה עשיו ראוי למפלתו, היתה זו העת הראויה לכך מצד ההשגחה העליונה, ופקידת עוונותיו.

(ט) והנה האויבים שבאו על אדום, מצד אחד באו כגנבים בלילה, כיון שחיילי אדום כלל לא ידעו שנלחמים בארצם, ומאידך באו בפרהסיא וללא פחד כיון שהיתה ארץ אדום ריקה מחייליה, ובאו כבוצרים הבאים לקטוף ענבים ביום וללא פחד, ועל כך אומר עתה שהם היו גרועים לאדום משניהם, כי אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ, וכי לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת, והרי דרך הבוצרים להשאיר מעט ענבים, ואילו הם לא השאירו כלום, ואִם גַּנָּבִים באים בַּלַּיְלָה, הִשְׁחִיתוּ דַיָּם – הרי הם משחיתים את הגפנים (כיון שאינם רואים היטב בלילה), אך משחיתים רק את הנצרך להם לגניבה, ואחר כך יאמרו די, ואילו הם השחיתו הכל. וגם הגנבים אינם רואים את כל הדברים המוסתרים, ואילו הם השחיתו גם אותם.

(י) ועל כך משיב, כִּי אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת עֵשָׂו מהמבצרים שהקיפו אותו, גִּלֵּיתִי אֶת מִסְתָּרָיו, וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל – ולא היה יכול להחביא את הדברים, כי לא היה כלל בארצו, שֻׁדַּד זַרְעוֹ, וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו, וְאֵינֶנּוּ כלל במקומו.

(יא) ושואל בתמיהה, עָזְבָה יְתֹמֶיךָ – וכי את ילדיך שעזבתם בארץ לבדם, ומחמת כן נעשו יתומים, אֲנִי אֲחַיֶּה, וְאַלְמְנוֹתֶיךָ אשר עזבת, וכי עָלַי תִּבְטָחוּ.