שיעור 281, ספר תהילים, פרק סג, י-יב

(י) וְהֵ֗מָּה לְ֭שׁוֹאָה יְבַקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י יָ֝בֹ֗אוּ בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃

(יא) יַגִּירֻ֥הוּ עַל־יְדֵי־חָ֑רֶב מְנָ֖ת שֻֽׁעָלִ֣ים יִֽהְיֽוּ׃

(יב) וְהַמֶּלֶךְ֮ יִשְׂמַ֪ח בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים יִ֭תְהַלֵּל כָּל־הַנִּשְׁבָּ֣ע בּ֑וֹ כִּ֥י יִ֝סָּכֵ֗ר פִּ֣י דֽוֹבְרֵי־שָֽׁקֶר׃

(י) וְהֵמָּה – ואילו אויבי לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי – יבקשו להוביל את הנפש היקרה שלי, שכל מאווייה לדבוק בה', לשואה ולחשיכה, לעוקרה מארץ החיים, יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ, כי נכנסו למערות ולמחילות שבמדבר יהודה כדי לבקש שם אחרי דוד.

(יא) ואותם שיוזכרו בפסוק הבא, שהם נשבעים בשם המלך דוד (כפי שהיתה דרכם להשבע בשם המלך), הם יתהללו ויאמרו, כי גם אם עבדי שאול יַגִּירֻהוּ – יגרשו את דוד מאותם מערות ומחילות עַל יְדֵי חָרֶב, ויצטרך לברוח לארצות אחרות, עד אשר מחילות אלו מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ – יהיו מקום מדור לשועלים.

(יב) אף על פי כן, וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים, כי יודע הוא שה' יושיע אותו מכל צרותיו, כדברים הללו יִתְהַלֵּל ויאמר כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ – בשם דוד המלך. ומסיים את הטעם שהמלך שמח באלהים ובוטח בו, כִּי יודע הוא שיִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר, האומרים שיגרשוהו על ידי חרבם, אלא תתקיים הבטחת ה' שימלוך על ישראל.