שיעור 282, ספר תהילים, פרק סד, א-ה

(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃

(ב) שְׁמַע־אֱלֹהִ֣ים קוֹלִ֣י בְשִׂיחִ֑י מִפַּ֥חַד א֝וֹיֵ֗ב תִּצֹּ֥ר חַיָּֽי׃

(ג) תַּ֭סְתִּירֵנִי מִסּ֣וֹד מְרֵעִ֑ים מֵֽ֝רִגְשַׁ֗ת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃

(ד) אֲשֶׁ֤ר שָֽׁנְנ֣וּ כַחֶ֣רֶב לְשׁוֹנָ֑ם דָּֽרְכ֥וּ חִ֝צָּ֗ם דָּבָ֥ר מָֽר׃

(ה) לִירֹ֣ת בַּמִּסְתָּרִ֣ים תָּ֑ם פִּתְאֹ֥ם יֹ֝רֻ֗הוּ וְלֹ֣א יִירָֽאוּ׃

פרק סד

מזמור זה אמר דוד כנגד דואג האדומי ורעיו, שחרשו עליו רעה, ונפלו בפח שטמנו לו:

(א) לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.

(ב) שְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי, בְשִׂיחִי – בזמן שאשפוך לפניך שיחתי, מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר חַיָּי – ותשמור את חיי מפחד האויב הבא עלי.

(ג) תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים – תשמור ותסתיר אותי מרעתם של אותם החורשים עלי רעה בדברי סודות בסתר, מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן – וכן תצילני מעושי רעה הרוגשים וסוערים למרוד בי ולהרע לי בכנופיה ובגלוי.

(ד) אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם – חידדו את לשונם לדבר בפני דברים רעים, כמו חרב חדה ההורגת מקרוב, דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר – הלשינו עלי בסתר דברים רעים, להורגני ממרחק, כמו שהורגים מרחוק על ידי חץ משוח בסם המוות.

(ה) וְדָּרְכוּ חץ זה כדי לִירֹת את חיצם בַּמִּסְתָּרִים על התָּם, באופן שלא אראה אותם ולא אוכל להסתתר מהם, ופִּתְאֹם יֹרֻהוּ, כשאין לי שהות וזמן להנצל, וְלֹא יִירָאוּ – לא יפחדו שמא אעמוד נגדם, כי הם עושים את כל מעשיהם במסתרים.