ח וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי־זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל׃ ט וְתָבֹאנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי־אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן כְּתֻמָּם֙ בָּ֣אוּ עָלַ֔יִךְ בְּרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בְּעָצְמַ֥ת חֲבָרַ֖יִךְ מְאֹֽד׃
֍ ֍ ֍
(ח) וְעַתָּה, שהגיע הזמן שיפקוד ה' את עמו, תתבטל מלכות בבל, וביטול המלכות יכול להיות בשתי דרכים, או על ידי מרד פנימי, שהעם נשאר במדינתו ומורדים במלך, או על ידי מלחמה חיצונית המחריבה את הארץ כולה, שִׁמְעִי זֹאת בת בבל, עֲדִינָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, ואין פרץ וצווחה בין בני העם, ולכן לא יראת ממרד פנימי, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד, ולא העלית בדעתך שיש עם היכול להילחם בך ולנצח, ולכן לא חששת גם מחורבן הבא מעם אחר, ומחמת שני דברים אלו אמרת בליבך, לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה מבלי מלך, מחמת מרד פנימי, וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל בבני העם, מחמת מלחמה חיצונית, כי חשבת שאת בטוחה משני דברים אלו.
(ט) אבל באמת לא יהיה כמחשבתך, אלא וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי אֵלֶּה באותו רֶגַע, בְּיוֹם אֶחָד, כיון שבאותו לילה שמרדו שרי בבל בבלשאצר, בו גם נכנסו חילות מדי ופרס וכבשו את בבל כולה, שְׁכוֹל וְאַלְמֹן הללו, שהם המלחמה החיצונית והמרד הפנימי, לא באו עלייך בזמן שאירעו דברים כאלו בכל העולם, אלא כְּתֻמָּם – כאשר הסתיימו המלחמות והמרידות בעולם, בזמן שבדרך הטבע היתה בבל צריכה להשאר בשלוותה, אז בָּאוּ עָלַיִךְ שניהם, ואף לא היה זה מחמת שירדת ממדרגתך בחכמה, כי אותה עת היתה בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ, בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד – שחכמייך התעצמו מאד בחכמת הטבע והאיצטגנינות, אז אירעו המרד והמלחמה, כי יד ה' היתה בכך להענישך.
