יד הִנֵּ֨ה הָי֤וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם לֹֽא־יַצִּ֥ילוּ אֶת־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶֽהָבָ֑ה אֵין־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ׃ טו כֵּ֥ן הָֽיוּ־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ סֹֽחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֤ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ אֵ֖ין מֽוֹשִׁיעֵֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(יד) במליצה זו מדמה הנביא את בבל לקש הנשרף, שיש לו שתי חסרונות לעומת עץ הנשרף, הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ, אשר אֵשׁ שְׂרָפָתַם, לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה, כלומר, אפילו להבה העומדת מרחוק, שורפת בְּחוּמָהּ את הקש, בשונה מעצים שאינם נשרפים אלא כאשר האש אוחזת בהם ממש, ועוד, שלקש הנשרף אֵין גַּחֶלֶת לַחְמָם – לא נשארים ממנו גחלים המועילים לחמם את האדם, אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ – ואין לקש הבוער אור שמועיל להאיר לאדם היושב כנגדו, בשונה מהעץ הנשרף שנעשה גחלים, ויש לו אור וחום.
(טו) כֵּן הָיוּ לָךְ אֲשֶׁר יָגָעַתְּ, שמיד עם התחלת המלחמה נשרף הכל כקש המריח את הלהבה, ללא שהות, ובנוסף לכך לא נשארה לך כל תועלת ממה שהיית בתחילה עיר ממלכה, כי לפעמים גם לאחר שיורדת המלכות מגדולתה בכל זאת נשארת היא עיר מסחר, מאחר והסוחרים כבר הורגלו לבוא אליה לשם כך, אך בבבל לא יהיה כן, אלא סֹחֲרַיִךְ מִנְּעוּרַיִךְ לא יבואו אליך, אלא אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ – כל אחד ילך לו למקום אחר, ואֵין מוֹשִׁיעֵךְ.
